שירת הכרם

ישעיה ה –
א אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. ב וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. ג וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלַ‍ִם וְאִישׁ יְהוּדָה שִׁפְטוּ נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי. ד מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. ה וְעַתָּה אוֹדִיעָה נָּא אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס. ו וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר וְעָלָה שָׁמִיר וָשָׁיִת וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר. ז כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.

משל יפה של ישעיה על בני ישראל, המכונים כרם ה', שהרעו מעשיהם וצפויים לעונש על כך. נימה חוזרת בכל דברי הנביאים, כמובן.
הפתגם הידוע מכאן הוא – 'ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה', הכולל משחק-מילים מחוכם של לשון נופל על לשון בשני חלקיו.
לדעתי ניתן לשאוב מכאן פתגם נוסף – 'מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו?', במשמעות של אדם העומד לפני שוקת שבורה ושואל – 'איפה טעיתי?, או – 'מה אני יכול עוד לעשות?'.

אינני יודע מדוע נזכרתי במשל זה עכשיו.

אוסיף רק כי ניתן ליישם כאן את הכלל של הרמב"ם ב'מורה נבוכים', לפיו משלי התנ"ך הארוכים אינם צריכים פענוח מיוחד לכל פרט שלהם, אלא יש להתייחס אליהם כמכלול אחד.