נוטה שמים לבדי

הבריאה – לבד
לפרשת בראשית

כֹּה אָמַר יְהוָה גֹּאֲלֶךָ וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן אָנֹכִי יְהוָה עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ מי אתי [מֵאִתִּי].
ישעיה מד, כד.

ישעיה מ-
יב מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם. יג מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ יְהוָה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ. יד אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ.

כלומר, לפי פסוקים אלה הבריאה נעשתה על-ידי האל לבדו – 'לבדי', 'מי אתי', והוא גם לא נועץ באיש – 'את מי נועץ'.

מה מפליא שחז"ל אומרים דברים הפוכים –

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת. אמר להם: רצונכם, נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו? אמר להן: כך וכך מעשיו. אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו?! הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך – מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך – עשה. (בבלי סנהדרין לח ע"ב).

וכך אומר רש"י על בראשית א, כו –

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ.

נעשה אדם – ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם, וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינו באחאב שאמר לו מיכה: "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו", וכי יש ימין ושמאל לפניו? אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילין לחובה. וכן "בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין"*, אף כאן בפמליא שלו נמלך ונטל רשות, אמר להם יש בעליונים כדמותי, אם אין בתחתונים כדמותי, הרי יש קנאה במעשה בראשית.

נעשה אדם – אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן. ואם כתב "אעשה אדם" לא למדנו שיהא מדבר עם בית דינו, אלא עם עצמו. ותשובת המינים כתב בצדו: "ויברא אלהים את האדם", ולא כתב "ויבראו":

*הפסוק מדניאל ד, יד, ותרגומו – בִּגְזֵרַת מַלְאָכִים נֶחֱרַץ הַמַּעֲשֶׂה וּבְמַאֲמַר קְדוֹשִׁים נִהְיָה הַדָּבָר.

וכן אמרו יפה במדרש –

אמר ר' שמלאו: בכל מקום שאתה מוצא תשובה למינים אתה מוצא רפואתה בצידה. חזרו ושאלו אותו מהו דכתיב 'ויאמר אלוהים נעשה אדם וגו"? אמר להון קרון דבתריה ויבראו אלוהים את האדם? אין כתיב אלא 'ויברא אלוהים את האדם'. (בר"ר ח, ט [תיאודור-אלבק, עמ' 63-62]).

אם כך ואם אחרת – כל המובאות האלה מדברות על יצירת האדם ולא העולם, ולא לי להכריע ביניהם.

אבל אם כבר הגענו עד פה נביא גם את הפסוקים הממשיכים בישעיה מ' שהובא למעלה (שמתקשרים לדברי חז"ל על בעלי אמונות אחרות) –

טו הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל. טז וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה.    יז כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ.

הגויים הם כטיפה המושרת מדלי, דבר חסר חשיבות, וכן בשאר הדימויים בפסוק. אלה הם הגויים עובדי האלילים, וכנראה – כידוע! – היו להם סיפורים אחרים על הבריאה.