אכן חציר העם

על ההמון
יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם.
ישעיה מ, ז.

מלבי"ם –
"יבש חציר", יען "שרוח ה' נשבה בו", ונתיבש החציר ונבל הציץ על ידי הרוח הנושב, כי כן האנוש כחציר ימיו כי רוח עברה בו ואיננו, ולמה אקרא? משיב לו הקול האחר, "אכן" לא כדברך, אל תתיאש בכל זאת כי רק "חציר העם", רק העם דומה כחציר ורק:

ישעיה מדמה את העם לחציר, דבר ריק וחסר חשיבות. לעומת זאת, פתגם ידוע אומר – 'קול המון כקול שדי', כלומר קולם של ההמונים הוא כקול האל, בעוצמה, ואולי גם בחשיבות. אלא שזהו פתגם לטיני ולא עברי.
עוד נראה שזהו יסוד השיטה הדמוקרטית – הרוב קובע, וכן הכלל הפסיכולוגי של 'חוכמת ההמונים', שמתגלה לעיתים כעדיפה על חוכמת הפרט, ויהיה החכם ביותר. דא עקא, דבריו של ישעיה הפוכים בתכלית להיגיון זה. ובאמת שיטת המשטר בתנ"ך היא מלוכה – ויש רבות מה להאריך בכך.

עוד הדבר מזכיר לי את הסיפור הידוע על 'תנורו של עכנאי'. שם ניתן הכלל הכמו-דמוקרטי – אחרי רבים להטות!', משום ש-'לא בשמים היא!'. אלא ששני פסוקים אלה הוצאו מהקשרם – הפסוק אומר במפורש ש'לא תהיה' אחרי רבים להטות. והפסוק השני משמעותו שדברי התורה אינם מסובכים ואינם צריכים לפירוש מוסמך, אלא – 'בפיך ובלבבך לעשותו'.

אני מהרהר בדברים אלא בימים האחרונים בנוגע למה שקורה בישראל. למשל ההפגנות – זה ללא ספק קול המון, אך האומנם הוא קול שדי, או שמא כחציר? כתבתי במקום אחר שאני לא מבין מה מצפים שיקרה בעקבות ההפגנות האלה, האם שראש הממשלה יתפטר? הוא לא עושה סימנים כאלה. ולכן – אכן חציר העם! ונראה שלא רק בשטח זה. אף כי צריך לומר שאמירה כזו נשמעת מתנשאת וצריך שיהיה לה על מה לסמוך. מי יודע, אולי בסוף אכן יתברר שקול ההמון היה כקול שדי. בשולי הדברים אציין, כי גם 'הפגנה' אינה מילה עברית, ונראה לי שהיא גזורה מהשורש שממנו נגזרה גם המילה 'פגאניות', ודוק.

לבסוף נזכיר כי גם לביאליק יש שיר ידוע – 'אכן חציר העם'.