לבלות

המילה 'לבלות', אגב, מופיעה פעם אחת בתנ"ך, בהקשר של 'לבלות' בשאול. בילוי מלשון בלייה –
תהילים מט, טו –
כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר (וצירם) [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ.

שטיינזלץ –
כַּצֹּאן מובלים לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ, הושמו, נקבצו או ירדו. מָוֶת יִרְעֵם, יהיה הרועה שלהם, לחלופין: ‘יִרְעֵם' ישברם, או: יאכלם. יִּרְדּוּ, ימשלו בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר, לזמן העתיד. ואולי: צדיקים ימשלו בסופו של דבר בנכסיהם, או: מלאכים העושים את שליחותם נאמנה ייטלו את נשמתם. וְצוּרָם, עצמתם, או: צורתם של בני האדם עתידה לְבַלּוֹת, להתבלות ולִכְלות ב שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ, מן הארמון שלו. תוקפם וחשיבותם של בני האדם הולכים וכלים ב'ארמון' השאול. או: יורדים מארמונותיהם אל השאול.