שורש תעת"ע

השורש תעת"ע מופיע, לפי מה שאני רואה בשני פסוקים בלבד –

יעקב אומר זאת על עצמו בזמן שרימה את אביו יצחק –
בראשית כז, יב
אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה.

ועם ישראל תעתע בנביאים ולא הקשיב לדבריהם, בפסוק קשה מאוד –
דברי הימים ב לו, טז
וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת יְהוָה בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא.

*

מילון ספיר מפרש –
מְתַעְתֵּעַ –
(בּ-) מַטעה, מרַמה, מוליך שולָל: אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתַעתֵעַ (בראשית כז, 12); תעבנו תעינו תִעתַענו (מלשון התפילה).

וגם –
שמביא לידי סטייה מדרך הישר (גם בהשאלה): נוף מתַעתֵעַ, כביש מתַעתֵעַ.

ועוד –
מיתַעתֵעַ, מִתַּעְתֵּעַ –
(מילון המקרא)
מבַזֶה, לועֵג, כאמור בפסוק: "מַלְעִבִים… וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו" (דברי הימים ב לו, 16).

*

לשונית, ודאי תעת"ע הוא משורש הבסיס תע, שממנו גם תעה, במובן של נטייה מהדרך.