שלושה אנשים נשכחים

יש כמה אנשים בתנ"ך שעשו טובות גדולות, אבל לא זכרו אותם. אני זוכר שלושה.
הראשון הוא יוסף, שפתר את חלומותיהם של שר האופים ושר המשקים, ושר המשקים שעלה לגדולה שכחו –

וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.
בראשית מ, כג.

השני הוא מרדכי, שסיפר למלך אחשוורוש על מזימת בגתן ותרש, אבל לא תוגמל על כך במשך זמן רב, והמלך נזכר בו רק כשקרא בספר הזכרונות –

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר.
אסתר ו, ג.

והשלישי הוא האיש המסכן והחכם שנזכר בקהלת, שהציל עיר, אבל לא זכרו אותו –

יג גַּם זֹה רָאִיתִי חָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וּגְדוֹלָה הִיא אֵלָי. יד עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים. טו וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא. טז וְאָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים.
קהלת ט.

הטובות הגדולות – נסתרות הן, ונשכחות.

ויש ודאי עוד דוגמאות לכך.