בית שאול הולכים ודלים

ובכן, בחירות בפתח, וזה זמן טוב לחזור לרגע לבלוג הזה.
הרבה נאמר ועוד ייאמר בנוגע למפה הפוליטית, ובכל אופן יש דבר אחד הראוי להדגשה –
נראה שהציבור בישראל הופך לימני יותר ודתי יותר. ימני יותר – כי אין עוד רבים המאמינים בתהליך השלום, וגוש השמאל לא מציע אלטרנטיבה רעיונית רצינית, למעט 'מלחמה בשחיתות', או בשם האחר שלה – 'רק לא ביבי'. אך זו גם תוצאה של השפעה דמוגרפית, וכאן אנו מגיעים לחלק השני –
דתי יותר – פשוט, כי הדתיים יולדים יותר, גם בציבור הדתי-לאומי, ועוד יותר בציבור החרדי. במצב עניינים שכזה המפלגות הדתיות תלכנה ותגדלנה, ואילו מפלגות השמאל החילוני תלכנה ותתכווצנה.
וזה הזכיר לי את הפסוק שנאמר על מלחמת בית דוד בבית שאול –

וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים.

שמואל ב, ג, א.

תפיסת השלטון לא קרתה ביום אחד, אלא זה היה תהליך שארך מספר שנים. שם מדובר בהצטרפות למחנה דוד, ואילו כאן – בנתוני ילודה.

בכל אופן, דומני שאת המצב הזה אין להכחיש ואין לעצור. ואם תאמרו שיש גם הרבה היוצאים מהחברה החרדית – לפי מה ששמעתי אלו לא אחוזים רבים.

במצב עניינים שכזה טוב יהיה אם הציבור החרדי, ואיתו כל גוש הימין, יתחיל לקחת אחריות ולהתכונן לשליטה מוגברת במדינה.

לפי מה שמשדרים – יכול להיות שזה קורה, וחרדים כבר מתחילים להשתלב יותר בשוק התעסוקה. ובכן, צריך לעודד זאת ולהמשיך בקו זה.

ובאשר למציאות הפוליטית והחברתית במדינה – אין לי מה לומר. נקווה לטוב.

(וכן, דומני שכבר כתבתי זאת בעבר. זו רק תזכורת).