שפינוזה על הנבואה

שפינוזה, מאמר תיאולוגיי מדיני, על הנבואה.

מפרק זה אביא שני קטעים – אחד על מהות נבואת ישוע, ושני על הנביאים בכלל.

א.
אלוהים נגלה לישוע בדרך בלתי אמצעית –
"על כן אינני מאמין כי מישהו זולת כריסטוס הגיע לשלימות כזאת על פני האחרים, אשר החלטות אלהים, המביאות את בני האדם לישועה, ניגלו לו בלי מלים או מראות כי אם בדרך לא-אמצעי:

ולשליחים על ידי רוחו של ישוע –
"עד כדי כך שאלהים ניגלה להם לשליחים על ידי רוחו של כריסטוס, כשם שניגלה לפנים למשה באמצעות קול באויר.

ובמובן הזה (בלבד) ישוע אלוהי –
ועל־כן קולו של כריסטוס, כמו הקול ששמע משה אפשר לו שיהא נקרא קול אלהים. ובמובן זה אנחנו רשאים גם לומר שחכמת אלהים, כלומר החכמה שהיא מעל לחכמת-אנוש, לבשה טבע אנושי בכריסטוס. וכן, שכריסטוס היה דרך הישועה.

אך הוא אינו מקבל את הדוגמה הנוצרית –
"וכאן עלי להודיע, כי אין אני מדבר כלל על אותם העניינים שכנסיות מסויימות קובעות בעניין כריסטוס, וגם אינני מכחישם; כי אני מודה בגלוי שאין אני מבין אותם.
(הוא אינו מדבר עליהם – כי אינו מאמין בהם, ואינו מכחישם – מפחד הכנסייה. וחבל שלא פירט יותר מה בדיוק הוא מקבל ומה לא. כאן כנראה הוא רומז אינו מקבל את תורת השילוש ואת אלוהיותו של ישוע, כביכול).

את הדברים האלו הוא מסיק מתוך הכתובים עצמם –
"הדברים שאמרתי זה עתה שיערתים מכתבי הקודש עצמם. שהרי לא קראתי בשום מקום, כי אלהים נראה לו לכריסטוס או דיבר אליו, אלא שאלהים ניגלה להם לשליחים על ידי כריסטוס, ושהוא דרך הישועה, ולאחרונה שהתורה הישנה ניתנה על ידי מלאך ולא על ידי אלהים בדרך לא-אמצעי וכו'.

ישוע התחבר ברוח –
"על כן, אם משה דיבר עם אלהים פנים אל פנים כדבר אדם אל רעהו (כלומר בתיווך שני גופים), הרי שכריסטוס בא לכלל מגע עם אלהים רוח אל רוח.

והוא היחיד שלא התנבא בדמיון –
"לכן אני אומר, כי זולת כריסטוס אין מי שקיבל את גילויי אלהים שלא בסיוע הדמיון, דהיינו בסיוע מלים או תמונות.

והנבואה בכלל היא בדמיון –
"נמצא שההתנבאות אינה מצריכה רוח שלמה יותר, אלא דמיון ער יותר, כפי שאוכיח ביתר בירור בפרק הבא.
(יפורט בפרק הבא)

*

רוח הנביאים – סגולה מיוחדת ודעת אלוהים –
"מכל האמור מתבררים הביטויים המצויים בכתבי הקודש, כגון רוח אלהים היתה לנביא, אלהים שפך את רוחו על בשר ודם, אנשים נמלאו ברוח אלהים, וברוח הקודש וכו'. אין מובנם אלא שהנביאים היו בעלי סגולה מיוחדת העולה על הרגיל ושהם נהגו בחסידות בעוז התמדה;
וכן, שתפסו את כוונת אלהים או דעתו שהרי הראינו כי 'רוח' בעברית מציינת גם כוונה וגם דעת ושעל-כן נקראת התורה רוח או כוונת אלהים, כי היא מבארת את כוונתו.
לפיכך באותה הצדקה ניתן לכנות בשם רוח אלהים את דמיון הנביאים, במידה שהחלטות אלהים ניגלו באמצעותו, וכן ניתן לומר שרוח אלהים היתה לנביאים.

ורוח זו יש לכל, אך לא מקבלת את הכבוד הראוי –
"ואם כי גם ברוחנו חקוקה רוח אלהים ודעותיה הנצחיות ומשום כך אף אנו תופסים את רוח אלהים (אם לדבר כדרך המקרא), הרי בכל זאת, לפי שההכרה הטבעית משותפת לכל אין היא, כאמור, נחשבת ביותר בעיני הבריות, וביחוד לא בעיני העברים, שהתייהרו בעליונותם על הכל, ואפילו רגילים היו לבוז לכל האנשים ומתוך כך גם לידיעה המשותפת לכל.

והיא נקראת כך, רוח אלוהים, גם בגלל השתוממות ההמון –
"ואחרון אחרון, מקובל היה לומר כי הנביאים רוח אלהים בהם משום שהבריות לא ידעו את סיבות.ההכרה הנבואית והתפלאו עליה, ולפיכך רגילים היו לייחס אותה, כמו את יתר.[28] הנפלאות, לאלהים ולכנותה בשם הכרת אלהים.

ותפיסת הנביאים הייתה בדמיון –
"עתה יכולים אנו, איפוא, לומר ללא היסוס, כי הנביאים לא תפסו את גילוי אלהים אלא בעזרת הדמיון, כלומר באמצעות מלים או תמונות, ממשיים או דמיוניים.
(ולפי הרמב"ם – בדמיון ובשכל יחדיו).

תגובה אחת בנושא “שפינוזה על הנבואה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s