מחני נא מספרך

משה אומר –

וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.
שמות לב, לב.

מהו ספר זה?

רש"י –
ועתה אם תשא חטאתם – הרי טוב, איני אומר לך: מחיני. ואם אין – מחיני. וזה מקרא קצר, וכן הרבה.
מספרך – מכל התורה, שלא יאמרו עלי שלא הייתי כדיי לבקש עליהם רחמים.

אבן עזרא –
וטעם מספרך – על דעת רבים: כדרך משל, שהמלך יושב, והספרים נקראים ונכתבים.
ולפי דעתי: שהספר הוא הכתוב באצבע אלהים, ושם מחנה אלהים, והמשכיל יבין.
(ואני לא הבנתי…).

ובפירושו השני מסביר בדרך האסטרולוגיה –
ועתה – כבר פרשתי בספר דניאל (ראב״ע דניאל פירוש שני ז׳:י׳): וספרין פתיחו (דניאל ז׳:י׳), כי כל הגזרות על הכללים ועל הפרטים הם במערכות השמים. וככה הורו החכמים: חיי בני ומזוני (בבלי מו״ק כ״ח.), רק השם יוסיף בעבור יראתו, כאשר פרשתיו (ראב״ע שמות פירוש שני כ׳:ב׳).

והרמב"ן, לאחר שמתייחס לרש"י ולאבן עזרא –
ולפי דעתי, כי משה אמר: ועתה אם תשא חטאתם – ברחמיך, ואם אין מחני נא תחתם מספר החיים, ואסבול אני עונשם, כענין שאמר הכתוב: והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו (ישעיהו נ״ג:ה׳). והקב״ה השיבו: החוטאים אמחה מסיפרי, ולא אותך שלא חטאת.

ושד"ל מסכם יפה –
מספרך – ס׳ החיים, על דרך כל הכתוב לחיים בירושלם {ישעיה ד׳:ג׳} וכן ועם צדיקים אל יכתבו {תהלים ס״ט:כ״ט}; וכן היא דעת רשב״ם והרמב״ן וגם בתלמוד (ברכות ל״ב.) אמר שמואל שמסר עצמו למיתה עליהם שנ׳ מחני נא וגו׳. {ולא יתכן כדעת רז״ל מספר התורה, מפני מה שכתוב אחריו מי אשר חטא לי אמחנו מספרי.}

ורש"ר הירש מפרט יותר –
מחני נא מספרך אשר כתבת – מהו הספר הזה המוזכר בפי משה? נראה שאינו מדבר על התורה. אף אם נפרש ש״אשר כתבת״ (פסוק לב) מתייחס לאותו חלק מהתורה שכבר היה כתוב (״ספר הברית״ [לעיל כד, ז]), הרי שהפסוק ״מי אשר חטא לי אמחנו מספרי״ (פסוק לג) לא יוכל להתפרש כך, שכן שמותיהם על כל פנים אינם מוזכרים בשום מקום בתורה.

נתבונן בפסוקים הבאים:
״גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל־סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ״ (תהילים קלט, טז). ״יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל־יִכָּתֵבוּ״ (שם סט, כט).
או בפסוקים הבאים הקרובים אליהם:
״נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ״ (שם נו, ט). ״אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה׳ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה׳ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ״ (מלאכי, ג, טז–יז).

סבורים אני שעל פי הכתובים האלה נוכל לומר כך: אם כל הנמצא נברא על ידי דבר ה׳, ואם כל מה שמתרחש נעשה בדבר ה׳, הרי שכל אלה אפשר להחשיבם כתוכנו של ״ספר״ ה׳. תכנית העולם שה׳ מוציא לפועל במהלך תולדות ימי העולם, ניתן לתארה כ״ספר״ שה׳ כתב מלפנים, שאת תוכנו הוא מוציא מהכח אל הפועל במהלך הזמן.

נמצא שב״ספר״ הזה חקוקים כל אותם האנשים שה׳ משתמש בהם ככלים להוציא לפועל את תכניתו. בספר זה יש מקום גם לכל אדם המקדיש את ימי חייו הקצובים לעבודת ה׳ נאמנה, לפי הכוחות הקצובים העומדים לשימושו, והעושה את רצון ה׳ בתחום המצומצם של חייו. הספר הזה שומר את זכרה של כל דמעה אמיתית וכל מעשה ישר והגון – ואף כל מחשבה טהורה, כמו שנאמר במלאכי (שם). בספר הזה נתייחד מקום גם לחיי משה ופעלו – ובוודאי שאינו מקום בלתי חשוב.

לפי זה ״מחני נא מספרך אשר כתבת״, אין פירושו אלא: מחק את שמי מבין שמות האנשים החשובים לפניך; פטור אותי מהייעוד שהועדת לי בתכנית העולם שלך.