שפינוזה על עקשות האמונה

שפינוזה, מאמר תיאולוגי מדיני, פרק שמיני, עמ' 95.

בפרק השני על פירוש המקרא שפינוזה נכנס לפרטים ומוכיח כי התורה לא נכתבה על-ידי משה. אבל אי-אילו חלקים בהנבכל-זאת שלו, כגון שירת האזינו ו'ספר הברית'. אולי זו תפיסה קצת נאיבית של שפינוזה, שרק החל את ביקורת המקרא, שעוד התפתחה הרבה אחריו, אבל הגיוני מאוד שבכל זאת יש קטעים קדומים בתורה, גם אם אינם של משה.
ומיהו משה? האם התקיים בכלל? זאת קשה לדעת, ובכל אופן שפינוזה אינו מסייענו בכך.
את חקירתו מתחיל שפינוזה מ'סוד שנים עשר' של אבן עזרא, והוא ממשיך משם. אבל מכיוון שהדברים ידועים, איני רואה צורך להתעכב על כך.
ובהמשך פונה שפינוזה גם אל שאר הספרים, והוא מראה אחידות בין ספרי נביאים ראשונים, הממשיכים את התורה, ועל כן לדעתו הם משל מחבר אחד, שלדעתו הוא עזרא הסופר. גם כיום מקובל במחקר ליחס את הנביאים הראשונים לאסכולה אחת – האסכולה הדויטרונומיסטי.
בכל מקרה אביא ציטוט אחד יפה שלו מראשית דבריו, בו הוא אומר דברים כלליים ונכונים – שלאנשים קשה לקבל אמיתות השונות מאמונתם. זאת אנו רואים עד היום, כי הדת עדיין קיימת, ולרוב כלל לא מעסיקה את עצמה בממצאי הביקורת.
והיום לדברים הקשר נוסף – והוא התמדת אמונתם של מאמיני דת הקורונה, למרות כל הנתונים שמוצגים להם, ושוב – לרוב כלל בלי להתמודד עם ממצאי הביקורת והנתונים המוצגים להם.
וכך אומר שפינוזה –

"אבל חוששני שמא איחרתי את המועד במה שאני מנסה בו; כי הדברים הגיעו כמעט לידי כך שהבריות שוב אינם סובלים שיעמידום על טעותם בנידון זה, אלא מגינים בעקשנות על הדבר שקיבלוהו בחזקת דת. ודומה שלא נותר עוד שום מקום לתבונה אלא אצל מעטים שבמעטים (בהשוואה לשאר הבריות); כל-כך גדולה מידת התפשטותם של המשפטים הקדומים שכבשו את נפש האנשים. אף־על־פי־כן אתאמץ ולא אחדל לנסות, לפי שאין סיבה להתייאש מכך לחלוטין".

אני, לעומת שפינוזה, חושב שבהחלט יש סיבה להתייאש לחלוטין, ולחדול מלנסות.