בהפרידו בני אדם

בפרשת האזינו נאמר –

בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
דברים לב, ח.

אני חושב שיש כאן העיקרון הבסיסי של 'הפרד ומשול'.

ופירוש מדיני יפה מופיע אצל רש"ר הירש –
בהנחל עליון גוים וגו׳ – מדובר על הזמן שבו ה׳, המוכר על ידי האומות רק כ״עליון״, קבע לעמים את ארצותיהם באזורים השונים של העולם.

בהפרידו בני אדם – ההבדלים בין הארצות האלה, והמאפיינים הייחודיים של כל אחת מהן, השפיעו על התכונות הגופניות והרוחניות, הלשון, העיסוק, הנימוסים והאופי של יושבי אותן ארצות. כתוצאה מכך הפכה האנושות שהייתה אחידה במוצאה – שהרי כל בני האדם היו צאצאי אדם הראשון – למרובת גוונים, ונפרדה לעמים מסוגים רבים; וכל אחד מעמים אלה, כתוצר של ארצו, מגלה בחינות שונות של האופי האנושי (השווה בראשית יא, א ופירוש שם). כאשר ה׳ נתן לאומות את ארצותיהן והפריד בני אדם לעמים –

יצב גבלת עמים וגו׳ – הוא הציב את גבולות העמים והכין גבולות אלה לבני ישראל, אשר טרם נמנו. הוא איפשר לשבטים של עמים שונים לרשת מספר רב של ארצות, שם יעברו עמים אלה את התהליך שעובר על כל העמים: בעוד שהם משתלטים על הארץ, הארץ משתלטת עליהם.

(וכאן מוסיף רעיון מורכב מעט) –
ארצם הפכה ל״גבלת עמים״ (עיין בראשית כו, ג–ד), אך לא ניתנה להם כאחוזת עולם. אלא מתחילה הייתה מיועדת לעם שהיה עדיין בשלב מוקדם מאוד של קיומו, ומיוצג רק כיחידים בני משפחה אחת. כך: ״לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם, בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ״ (תהילים קה, יא–יב).
…

*

ולמילים האחרונות, אומר רש"י –
למספר בני ישראל – בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש מבני ישראל שירדו למצרים.

ואולם, בשנים האחרונות נמצאו כתובים עם גרסה אחרת – 'למספר בני אל', ואלה המלאכים.