דעת

המילה 'דעת' מופיעה ב-131 פסוקים ובספר משלי ב-41 פסוקים. אבחן רק אותו, אך ראוי לציין גם את הופעתה הראשונה – בעץ הדעת טוב ורע' המפורסם.

הגעתי אל העיון הזה בעקבות שאלה שנשאלה בקבוצה אתאיסטית על הפסוק –

בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן.
משלי ג ה.

והשאלה ברורה – האם יש כאן התחמקות מהבינה?
עניתי כי אין הדבר כן, שהרי ספר משלי כולו מלא מבקשת דעת, אלא שלדעתו יראת אלוהים קודמת לה. וזו דעה מובנת ואף מוצדקת, שהרי לא כל הדעת בידינו.
בכל מקרה, אביא גם פירוש אחד על הפסוק הזה –

מלבי"ם –
בטח אל ה׳ בכל לבך – יען שחקי החכמה נשגבים מבינת האדם ואינו יכול להשיגם בכח בינתו, ואם ישען על בינתו תוליכהו שולל אל ההפך מדרכי החכמה, לכן אמר אל בינתך אל תשען – כי החכמה לא תושג אל האדם ע״י בינתו רק היא נתונה מאלהים, וצריך לבטוח בה׳ בכל לבו וללכת כפי מצות ה׳ אשר צוה על חקי התורה והחכמה ומצותיה, ולא יסמוך על בינתו כלל.

ואלה הופעותיה במשלי –

כמטרת הספר –
משלי א, ב
לָדַעַת חׇכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה.

משלי א, ד
לָתֵת לִפְתָאיִם עׇרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה.

ראשיתה – יראת ה' –
משלי א, ז
יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת חׇכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ.

וכסילים שונאים דעת –
משלי א, כב
עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת.

משלי א, כט
תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה לֹא בָחָרוּ.

משלי ב, ה
אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא.

היא מה' –
משלי ב, ו
כִּי יְהוָה יִתֵּן חׇכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה.

משלי ב, י
כִּי תָבוֹא חׇכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם.

ביחס לאל –
משלי ג, כ
בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל.

משלי ד, א
שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה.

משלי ה, ב
לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ.

משלי ח, ט
כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת.

עדיפה מכסף –
משלי ח, י
קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר.

משלי ח, יב
אֲנִי חׇכְמָה שָׁכַנְתִּי עׇרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא.

משלי ט, י
תְּחִלַּת חׇכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה.

חכמים מצפינים אותה –
משלי י, יד
חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה.

בדעת נחלצים –
משלי יא, ט
בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ.

ביחד עם מוסר –
משלי יב, א
אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר.

החכם – ערום כאן – מכסה את דעתו –
משלי יב, כג
אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת.

משלי יג, טז
כׇּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת.

דעת קלה לנבון –
משלי יד, ו
בִּקֶּשׁ לֵץ חׇכְמָה וָאָיִן וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל.

מול הכסיל היא אינה –
משלי יד, ז
לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל וּבַל יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי דָעַת.

משלי יד, יח
נָחֲלוּ פְתָאיִם אִוֶּלֶת וַעֲרוּמִים יַכְתִּרוּ דָעַת.

הכסילים, לעומת זאת, מביעים איוולת, שטות, כאן ובמקומות אחרים –
משלי טו, ב
לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת.

משלי טו, ז
שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן.

משלי טו, יד
לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת (ופני) [וּפִי] כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת.

איש הדעת שומר דיבורו –
משלי יז, כז
חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת (וקר) [יְקַר] רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה.

משלי יח, טו
לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת.

לא טוב ללכת בלי דעת –
משלי יט, ב
גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא.

משלי יט, כה
לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת.

פסוק קשה –
משלי יט, כז
חֲדַל בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי דָעַת.

רלב"ג –
ואחר שהזהיר הבן לשמוע מוסר, שב להזהיר שלא יכלה ימיו בזאת הפילוסופיא המדינית, כי די לו בה שתיישירהו אל לקיחת המוסר, אשר הוא הצעה לקנין החכמה, ואמר:

"חדל בני". המנע בני לשמוע חכמת המוסר תמיד, באופן שתשגה בה יותר מאמרי דעת, כי אין ראוי לאדם שיאבד זמנו בחקירותיה, כמו שביארנו בפרשת בראשית, אבל ראוי שתשגה תמיד באהבת אמרי דעת, אחר שתגיע מהמוסר דבר ראוי ומספיק להיות הצעה לקנין החכמה:

משלי כ, טו
יֵשׁ זָהָב וְרׇב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת.

משלי כא, יא
בַּעֲנׇשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת.

הדעת שמורה אצל ה' –
משלי כב, יב
עֵינֵי יְהוָה נָצְרוּ דָעַת וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד.

בקטע מובחן במשלי –
משלי כב, יז
הַט אׇזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי.

משלי כב, כ
הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ (שלשום) [שָׁלִישִׁים] בְּמוֹעֵצֹת וָדָעַת.

משלי כג, יב
הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ וְאׇזְנֶךָ לְאִמְרֵי דָעַת.

בניית בית בדעת –
משלי כד, ד
וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כׇּל הוֹן יָקָר וְנָעִים.

מוסיפה כוח –
משלי כד, ה
גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ.

משלי כט, ז
יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים רָשָׁע לֹא יָבִין דָּעַת.

עוד קטע מובחן במשלי –
משלי ל, ג
וְלֹא לָמַדְתִּי חׇכְמָה וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע.