דיון קצר בכשרות

הדף 'מיתוס התורה שבעל פה' העלה פוסט ובו הוא מתייחס לסרטון טיק-טוק של הרב זמיר כהן, והפנו למאמר מרחיב זה –
https://oral.law/%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA/

אני מקבל את עיקרי הדברים, 'לא תבשל גדי בחלב אמו' הוא איסור פולחני קדום, ולא קשור לאיסור אכילת בשר וחלב יחדיו.
נראה אם כך שחז"ל הרחיבו את האיסור המקורי, אך הרי, כפי שהראיתי בפוסט קודם, גם ישוע הרחיב את הציוויים המקורים. שניהם עברו על הכתוב 'לא תוסיפו עליו ולא תגרעו'.
במילים אחרות, ניתן לדמות רב קדום נושא דרשה כזו –
'שמעתם כי נאמר לכם 'לא תבשל גדי בחלב אימו', ואני אומר לכם לא לאכול כלל בשר עם חלב! אלא המתינו שש שעות בין אכילת בשר ואכילת חלב (אלא אם כן אתם הולנדים, ואז מספיקה רק שעה אחת)'.

*

אך מה בעניין חוקי הכשרות האחרים? הנוצרים, כידוע, לא שומרים גם אותם, שהרי פאולוס ביטל חוקים אלו.
והסבר רוחני יפה (ומוכר) לחוקים אלה מצאתי בספר שאני קורא ממש עכשיו –
מתוך "פנים אל פנים" –

"עמים רבים אוכלים כל מיני חיות ושרצים, וגופם חזק ובריא לא פחות [זוהר ג, רכא ע"א]. אבל הסימנים שנועדו להגדיר חיה כשרה מלמדים אותנו רעיון סמלי: בסימניה, החיה מסמלת משהו שראוי להזדהות איתו (לאכול הוא להפנים). בהמה שיש לה פרסה שסועה איננה טורפת ברגליה, וגם אינה יכולה לתפוס טרף הבורח ממנה ולנעוץ בו את צפורניה. יש כאן לקח לאדם שלא להתנהג כחית טרף. באותה מידה, העופות האסורים הן לרוב עופות טורפים [פסוקים יג והלאה]. מסיבה זו, כל בשר שאינו כשר נקרא "טרף"."

"ואיך יודעים איזו חיה היא מצד החסד? זאת שהתנהגותה שלווה (מעלה גרה) ואינה טורפת (מפרסת פרסה)."
– פנים אל פנים מאת מישל רבל.

*

ובעקבות הערה שקיבלתי אוסיף את ההסבר הארצי המוצע על-ידי הרמב"ם במורה נבוכים (מאתר דעת).
בקצרה, הוא סובר שאלו מאכלים מזיקים. ועוד, שהוא סובר שאיסור בשר וחלב אכן מקורו במנהגי עבודה זרה, כפי שנמצא מוכח היום. והוא מסיים בדברים על השחיטה ועל מצוות שילוח הקן.

חלק שלישי – פרק [מח]
המצוות אשר כללתם הקבוצה השלש עשרה: [מאכלות אסורות]

הם אשר מנינום בהלכות מאכלות אסורות, ובהלכות שחיטה, ובהלכות נדרים ונזירות. וכבר ביארנו במאמר זה 1 ובפירוש אבות 2 תועלת הקבוצה הזו בדברים מדוייקים ובהירים מאוד 3, ואני אוסיף לכך ביאור בהתחקות על אחת אחת מן המצוות המנויות שם.

[המאכלות האסורים מזיקים]

ואומר, שכל מה שאסרה עלינו התורה מן המאכלות, כולן תזונתן גרועה 4, ואין במה שנאסר עלינו מה שיש לחשוב שאין בו נזק זולת החזיר והחלב.

ואין הדבר כן, כי החזיר לח יותר על המידה 5 ורבים בו העודפים 6, ויותר מכן מאסתו התורה מחמת ריבוי טינופו ושהוא ניזון מטינופים, וכבר ידעת הקפדת התורה על ראיית הלכלוכים אפילו במדבר במחנה 7, כל שכן בתוך הערים.
ואילו היינו מגדלים חזירים למזון היו נעשים השווקים 8 ואף הבתים מטונפים יותר מבית הכיסא, כמו שאתה רואה בארצות ה"פרנג" 9 עתה. וכבר ידעת אמרם ז"ל פי חזיר כצואה עוברת דמי10.

וכן חלבי הקרביים משביעים 11 ומקלקלים את העיכול, ומולידים דם קר דביק, והשריפה יותר עדיפה להם. וכן הדם והנבלה קשים לעיכול 12 ותזונתן רעה, וידוע כי הטרפה תחילת נבלה היא 18.

ודע כי הסימנים הללו, כלומר: מעלה גרה ומפריס פרסה בבהמה, והסנפיר והקשקשת בדגים, אין מציאותן סיבת ההיתר ולא העדרן סיבת האסור, אלא הם סימנים להכיר בהן המין המשובח מן המין הגרוע 14.

אבל טעם גיד הנשה הרי מפורש בכתוב 15.

וטעם אבר מן החי, הוא מחמת שהוא מקנה אכזריותן וכך היו עושים מלכי הגויים אז 16. וכך גם היו עושים לעבודה זרה, כלומר: שהיו חותכים מן הבהמה אבר מיוחד ונאכל 17.

אבל אסור בשר בחלב הרי עם היותו מזון גס מאוד בלי ספק, וגורם מילוי רב 18, אין הדבר רחוק לדעתי שיש לעבודה זרה בכך שייכות, ושמא כך היו אוכלין בעבודה מעבודותיה או באד מאדיהם.
וממה שמחזק את זה לדעתי, שאסור בשר בחלב הזכירו פעמים בתחילת הציווי בו כאשר הזכיר מצוות החג, שלוש פעמים בשנה וגו' 19, וכאילו יאמר בחגכם וביאתכם לבית ה' אלוהיך לא תבשל מה שתבשל שם בצורה פלונית כפי שהיו הם עושים, זהו המתקבל יותר לדעתי בטעם איסורו, אלא שלא ראיתי את זה כתוב במה שעיינתי מספרי ה"צאבה".

אבל הציווי בשחיטת החי 20 הוא הכרחי, לפי שהמזון הטבעי לאדם אינו אלא מן הזרעונים הצומחים מן האדמה ומבשר בעלי חיים, והמשובח בבשר הוא אשר הותר לנו אכילתו, וזה מה שלא נעלם משום רופא 21.
וכיון שהביא הכרח טיב מזונו 22 להריגתו, חפשנו לו המיתה היותר קלה, ונאסר לענותו בשחיטה הנפסדת 23 ולא לנחרו ולא לחתוך ממנו אבר, [שצב] כמו שביארנו.

וכן נאסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד 24, סייג והרחקה, שמא ישחט מהם הבן לפני האם, כי צער בעלי חיים בכך גדול מאוד, כי אין הבדל בין צער האדם בכך וצער שאר בעלי חיים, כי אהבת האם וחנינתה על הבן אינו תוצאה של ההגיון 25, אלא פעולת הכוח המדמה המצוי ברוב בעלי החיים כמציאותו באדם 26.
ונעשה דין זה מיוחד בשור ושה כי הם אשר מותרת לנו אכילתם מן הביתיים שאכילתם רגילה על הרוב, והם אשר ידועים האם מן הבן 27:

וזהו הטעם גם בשילוח הקן, כי הביצים אשר כבר דגרה עליהם בדרך כלל, והאפרוחים הצריכים לאמן, אינן ראויין לאכילה, וכאשר ישלח את האם ופרחה לבדה אינה מצטערת בראיית לקיחת הבנים, ואפשר שיהא זה גורם על הרוב לעזיבת הכל 28, כיון שהנלקח אינו ראוי לאכילה ברוב המקרים. ואם הייסורין הנפשיים האלה חשה 29 להן התורה בבהמות ובעופות
*29, כל שכן כלפי אישי מין האדם בכללותו.
ואל תקשה עלי באומרם ז"ל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וגו' 30, כי זו אחת משתי הסברות אשר הזכרנום, כלומר: השקפת מי שסובר שאין טעם למצוות אלא הרצון המופשט, ואנו הלא הלכנו אחרי ההשקפה השניה 31.
וכבר העירונו על ביאור התורה טעם כיסוי הדם, והיות הדבר מיוחד בחיה טהורה ועוף טהור. 32.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s