חמשת שלבי האבל, כידוע, הם –
1. הכחשה.
2. כעס.
3. מיקוח.
4. דיכאון.
5. קבלה.
האם ניתן למצוא אותם אצל איוב? כן, אלא שהם אינם נמצאים בסדר זה, אלא בערבוביה, וכן אין הם באים ביחס לעצם אסונו, אלא ביחס להצדקת אסונו.
1. הכחשה.
ההכחשה היא לא הכחשת האסון, אלא הכחשה שהאסון הזה הגיע לו. הוא חוזר על המסר הזה שוב ושוב, ולמשל, אחרי דברי אליפז השניים –
יז עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה. יח אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי.
איוב טז.
2. כעס.
לאחר דברי אליפז הראשונים, למשל, איוב כועס –
א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר. ב לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי והיתי [וְהַוָּתִי] בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד. ג כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ.
איוב ו.
3-4 – מיקוח ודיכאון.
שניהם מופיעים במענה לדברי בלדד הראשונים –
א נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי אֲדַבְּרָה בְּמַר נַפְשִׁי. ב אֹמַר אֶל אֱלוֹהַּ אַל תַּרְשִׁיעֵנִי הוֹדִיעֵנִי עַל מַה תְּרִיבֵנִי.
איוב י.
5. השלמה –
איוב משלים עם מצבו בסוף דבריו, אחרי מענה ה' אליו –
א וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר. ב ידעת [יָדַעְתִּי] כִּי כֹל תּוּכָל וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה. ג מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי דָעַת לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע. ד שְׁמַע נָא וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי. ה לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ. ו עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר.
איוב מב.
אך זאת עשה גם בתחילת דבריו, ביחס למצבו, ולא להצדקתו –
כ וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. כא וַיֹּאמֶר עָרֹם יצתי [יָצָאתִי] מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָה יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ. כב בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים.
איוב א.