משפט

השורש שפט מופיע בלא פחות מ-593 פסוקים בתנ"ך, בצורות שונות – משפט ושופט, שפטים, כשם 'שפט' ועוד. מה שמראה שהמשפט הוא יסוד גדול בתנ"ך על כל חלקיו, ובתרבות העברית העתיקה כולה.
המשפט הוא יסוד חשוב גם בתורה – ובייחוד מופיעים 'משפטים' בספר דברים – וגם, ביותר, אצל הנביאים, שמדגישים אותו רבות, וכן בכתובים, והרבה בתהילים.
לרוב הוא בא בצמידות לצדקה, שמובנה המקראי הוא צדק, אך גם בסמיכות לחסד, רחמים ועוד.
זו התכונה של השופטים, ולאחר מכן המלכים, וכן זו תכונה בולטת בתיאורים של המלך העתידי המיוחל, שקיבל את השם המשיח.
אם אתחיל להביא פסוקים בנושא לא אוכל לסיים, ובמילא הרבה מהם מוכרים מאוד, חפשו אותם. אם בכל זאת לציין מקור אחד – קראו את ישעיה א', ובו הפסוק –
צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.
ישעיה א, כז.
לשונית, השופט אחראי על הענישה, ומכאן הקרבה בין משפט ושפטים. וכן קרבה לשבט בשני המובנים, כפי שכבר ציינתי בעבר.
עוד מוזכר המשפט הרבה בהקשר של שפיטת העני והאביון, ועשיית צדק עמם, ובכלל אהבת משפט היא מעלת הצדיקים. רק במקום אחד בקהלת נאמר דבר לא ברור, כי 'במקום המשפט שמה הרשע', אך משום מה מרבים לצטט דווקא פסוק זה.
אבל אכן קיימים גם מושגים של עיוות משפט, או לקיחת שוחד ועוד.
ככלל, החברה העברית יוסדה על אדני המשפט והצדק, וכך פועלת כל חברה אנושית מתוקנת מאז ועד היום.
יש ודאי עוד הרבה להוסיף בנושא זה, ורק נגעתי על קצה המזלג.

*

ולכל זה הגעתי בגלל משפטי השדה הנוהגים היום במחוזותנו. לאחרונה המקרים המפורסמים הם מקרה חיים ולדר ועכשיו גם מקרה אסי עזר.
אז קודם כל צריך להבחין בין המקרים, כי ההאשמות שעלו במקרה הראשון חמורות בהרבה מהשני. אבל ברמת העיקרון העיקרון זהה – אשמה מוכחת או לא בבית המשפט, ולא בפייסבוק או בטוויטר. כך נראה לי.

(וסליחה שאני מערב דברים נקודתיים אלה בדברים שאביא להלן)

*

ואביא מאתר דעת –
רבינו משה בן מימון – מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין – יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג
חלק שלישי – פרק [נג]
[חסד ומשפט וצדקה]

פרק זה יכלול פירוש שלשה שמות שהוצרכתי לפרשם, והם חסד ומשפט וצדקה.

וכבר ביארנו בפירוש אבות ¹ כי חסד עניינו ההפלגה באיזה דבר שהופלג בו, ושימושו בהפלגה במעשה הטוב יותר.

וידוע כי ההטבה כוללת שני עניינים:
האחד להטיב למי שאין לו זכות עליך כלל.
והשני להטיב למי שיש לו זכות עליך ביותר מן המגיע לו.

ורוב שימוש ספרי הנבואה במילת חסד הוא בהטבה למי שאין לו זכות עליך כלל, ולפיכך כל טובה הבאה מאתו יתעלה נקראת חסד, אמר חסדי ה' אזכיר ², ולפיכך כל המציאות הזו כלומר: המצאתו יתעלה אותה הוא חסד.
אמר עולם חסד יבנה ³, עניינו בניין העולם חסד הוא,
ואמר יתעלה בתיאור מידותיו ורב חסד ⁴.

אבל מילת צדקה היא נגזרת מן צדק, והוא "עדל" ⁵, ופירושו להביא ⁶ לכל בעל זכות את המגיע לו, וליתן לכל מצוי מן הנמצאים כפי הראוי לו.
ולפי העניין הראשון לא יקראו בספרי הנביאים הזכויות המוטלות עליך לזולתך אם נתתם, צדקה, לפי שאם שילמת לשכיר את שכרו או פרעת חובך אין זה נקרא צדקה.
אבל הזכויות המוטלות עליך לזולתך מצד המידות הטובות, כגון לקומם כל כושל, הרי זו נקראת צדקה, ולפיכך אמר בהחזרת המשכון ולך תהיה צדקה ⁷, כי בלכתך בדרך המידות הנעלות כבר עשית צדק עם הנפש ההגיונית שלך מפני שנתת לה את המגיע לה.
וכיון שכל מעלה מידותית נקראת צדקה, אמר והאמן בה' ויחשבה לו צדקה ⁸, כלומר: מעלת האמונה. וכן אמרו יתעלה ⁹ וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו' ¹⁰

אבל מילת משפט היא הדין כפי הראוי על הנידון, יהיה זה לטוב או לנקמה.

מסקנת הדברים –
כי חסד נאמר על ההטבה בהחלט,
וצדקה על כל טובה שתעשה מצד המעלה המדותית אשר בה אתה מביא שלמות לנפשך,
ומשפט אפשר שתהיה התוצאה שלו נקמה ואפשר שתהיה טובה.

וכבר ביארנו בשלילת התארים ¹¹ שכל תואר שה' מתואר בו בספרי הנביאים הוא תואר מעשי, והנה בגלל המציאו את הכל נקרא חסיד, ובגלל רחמיו על החלשים ¹² כלומר: הנהגת החי בכוחותיו ¹³ נקרא צדיק, ובגלל מה שמחדש בעולם מן הטובות היחסיות ¹⁴ והפגעים הגדולים היחסיים אשר חייב אותם המשפט שהוא תוצאה של החכמה נקרא שופט ¹⁵.

וכבר נתפרשו בתורה שלשה שמות הללו, השופט כל הארץ ¹⁶, צדיק וישר הוא ¹⁷, ורב חסד ¹⁸ וכל מטרתי בפירוש ענייני שמות הללו הצעה לפרק שאביא אחר זה. [תיב]

ובפרק הבא, בסיומו, שהוא סיום הספר –

כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו
ואל יתהלל הגיבור בגבורתו
ואל יתהלל עשיר בעשרו
כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי ³⁷,

…

חסד משפט וצדקה

והואיל והזכרנו פסוק זה ונפלאות שנכללו בו והזכרנו דברי חכמים ז"ל עליו, נשלים מה שנכלל בו, והוא, שלא הסתפק בפסוק זה בביאור הנעלה שבתכליות שהיא השגתו יתעלה בלבד. כי אילו הייתה זו מטרתו, היה אומר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי, ויפסיק הדיבור, או היה אומר השכל וידע אותי כי [תטו] אני אחד, או היה אומר כי אין לי תמונה, או כי אין כמוני, וכל כיוצא באלה. אלא אמר כי ההתפארות היא בהשגתי ובידיעת תוארי כלומר: מעשי, כעין מה שביארנו ⁴³ באומרו הודיעני נא דרכיך וגו' ⁴⁴.

וביאר לנו בפסוק זה כי אותם המעשים אשר חובה לדעת אותם ולהתדמות בהם, הם חסד ומשפט וצדקה ^*44.
והוסיף עניין אחר חשוב והוא אומרו: בארץ, אשר זהו ציר התורה, ולא כדמיון המתפרצים אשר דמו כי השגחתו יתעלה נסתיימה אצל גלגל הירח, ושהארץ וכל אשר בה עזובים, עזב ה' את הארץ ⁴⁵, אלא כמו שביאר לנו על ידי אדון החכמים: כי לה' הארץ ⁴⁶, אמר כי השגחתו גם בארץ כראוי לה, כמו שמשגיח בשמים כראוי לה, והוא אומרו: כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ ⁴⁷.
ואחרי כן השלים את העניין ואמר כי באלה חפצתי נאם ה' ⁴⁸, רוצה לומר מטרתי שיהא ⁴⁹ מכם חסד וצדקה ומשפט בארץ, כדרך שביארנו בשלוש עשרה מידות ⁵⁰, שהמטרה להתדמות בהן ושיהיו אלה הליכותינו ⁵¹.

נמצא כי התכלית אשר הזכיר בפסוק זה, היא שהוא ביאר כי שלמות האדם אשר בה יתפאר באמת היא מי שהגיע להשגתו יתעלה כפי יכולתו, וידע השגחתו על ברואיו בהמצאתם והנהגתם היאך היא, והיו הליכות אותו האדם אחר אותה ההשגה מתכוון בהם תמיד ⁵² חסד צדקה ומשפט, להתדמות במעשיו יתעלה, על הדרך שביארנו כמה פעמים במאמר זה ^*52