תפילה ועתירה

השורש 'פלל' מופיע ב-151 פסוקים.

מילון ספיר –
מִתְפַּלֵל
(מילון המקרא)
מתחנן, מבקש מה', כאמור בפסוק: "וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה להתפַּלֵל אל ה'" (שמואל א' א, 12).

אטימולוגיה –
מִתְפַּלֵּל
השורש <פלל> נקשר לפילל, משהו שמצפים לו: 'לא לילד הזה פיללתי'.

ויקימילון מוסיף בהרחבה –
הִתְפַּלֵּל
גיזרון –
לשון המקרא. בניין התפעל בשורש פ־ל־ל, הבא תדיר בהוראת משפט או דיבור (ר' פלילים). למשל: ”אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים, וְאִם לַיהוָה יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ“ (שמואל א׳ ב, פסוק כה).

פילולוגים וחוקרי שפה מקשרים פועל "התפלל" ואת השורש פ-ל-ל כהליך משפטי בעולם העתיק (ובכך מתקשרת היא סמנטית למילה "פלילים") כנראה כדברי סנגוריה הנאמרים לה' עבור צד שלישי ,כפי שנכתב ויעמוד פנחס ויפלל, לא נאמר ויתפלל אלא – ויפלל, מלמד שעשה פלילה (ברור משפטי) עם קונו.

החוקר ספייזר גזר עפ"י האכדית – palālu במשמעות של שמירה ותיווך. שם זה מופיע גם בשמות עצם פרטיים, בניב האשורי.

הוולגטה מתרגם: "וְנָתַן בִּפְלִלִים" – "et arbitri iudica" = (העביר ל)החלטת שופט.

פרשנים מפרשים
הרש"ר הירש כותב בספרו חורב (סעיף "תפילה" ב"פרקי העבודה") על הקשר בין פלילים ותפילה: "הפועל 'התפלל' אשר ממנו נגזר השם 'תפילה' מובנו על־פי מקור הוראתו 'לבחון את עצמנו ולשפוט את עצמנו' או כפי אשר יורה לרוב הבנין 'התפעל' להתחרות פנימית: להחליט בקרבנו ולחרוץ משפט, משפט-אמת וצדק על אודות עצמנו…".

”כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ, צוּרָם; וְאֹיְבֵינוּ, פְּלִילִים.“ (דברים לב, פסוק לא).המילה "פלילים" משמשת כמילת הנגדה למילה "צור", ז"א – אלוהי ישראל מקביל לאבן צור הידועה בלכידותה (צפיפותה, קשיותה) ואמונות אויבי ישראל נקראות בלעג – פלילים, במשמעות "יסודות רעועים, ושבריריים". כך גם האדם פונה הוא לתפילה בעיקר כשנפשו,אלוהיו,ואמונותיו נתונים ב"פלילים" ז"א – כל הוויתו במצב רעוע, ושברירי.

"אמר ר' יוחנן: עשרה לשונות נקראת תפילה, ואלו הן: שוועה, צעקה, נאקה, רינה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, פילול ותחנונים." (דברים רבה ב).

פִּלֵּל
1. לשון המקרא קוה, יחל

”וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ“ (בראשית מח, פסוק יא)

2. לשון המקרא התפלל בקש העתיר

”וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה“ (תהלים קו, פסוק ל)

3. לשון המקרא דן. עשה משפט. (הרשיע בדין).

”אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים“ (שמואל א׳ ב, פסוק כה)

גיזרון
המילה 4 פעמים בפסוקים לעיל וב ”שְׂאִי כְלִמָּתֵךְ אֲשֶׁר פִּלַּלְתְּ לַאֲחוֹתֵךְ בְּחַטֹּאתַיִךְ“ (יחזקאל טז, פסוק נב).

הקשר בין המשמעויות נראה רחוק, אך הפרשנים קשרו ביניהם. ראה 'פרשנים מפרשים'.

פרשנים מפרשים
רשב"ם (שם; תהלים) רד"ק (שם; יחזקאל; תהלים) אמרו שכולם במשמעות דין: "ראה פניך לא פללתי" – לא דנתי בלבי שאראה אותך. "ויעמד פינחס ויפלל" – שעשה דין ונקמה במדיניים. "אשר פללת לאחותך" – דנת אותה לחובה. וכן כתבו פרשנים נוספים. שד"ל (יחזקאל שם) פירש באופן דומה, שכולם במשמעות הלצה – לימוד צדדים לזכות או לחובה על נידון. ויש שאמרו שבכולם יש משמעות של רצון והעדפה: תקוה הוא רצון בלב, תפילה היא ביטוי רצונו בפה, ודין הוא חקירה איזה צד עדיף.

*

אביא חלק מהופעותיו המעניינות –

בפעם הראשונה השורש מופיע אצל אברהם, בסיפור אבימלך –
בראשית כ, ז
וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכׇל אֲשֶׁר לָךְ.

ובהמשך –
בראשית כ, יז
וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ.

ובפעם השלישית הוא מופיע בצורה לפלל, ביחס ליוסף –
בראשית מח, יא
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ.

בפעם הרביעית הוא מופיע בצורה פלילים –
שמות כא, כב
וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים.

וכן משה מתפלל כמה פעמים עבור העם, זו הפעם הראשונה –
במדבר יא, ב
וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ.

בשירת האזינו מופיעה שוב הצורה פלילים –
דברים לב, לא
כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים.

*

בנביאים הראשונים, הראשונה שמתפללת היא חנה, וממנה לומדים הלכות רבות –
שמואל א א, י
וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה.

ומוסיפה תפילה בשירה –
שמואל א ב, א
וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.

הופעה של פלל לצד התפלל –
שמואל א ב, כה
אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים וְאִם לַיהוָה יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם כִּי חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתָם.

וגם שמואל מתפלל כמה פעמים, זו הראשונה –
שמואל א ז, ה
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל קִבְצוּ אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל יְהוָה.

אצל דוד מופיע פעם אחת –
שמואל ב ז, כז
כִּי אַתָּה יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל גָּלִיתָה אֶת אֹזֶן עַבְדְּךָ לֵאמֹר בַּיִת אֶבְנֶה לָּךְ עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ אֶת הַתְּפִלָּה הַזֹּאת.

בחנוכת המקדש מופיעה התפילה הרבה, שכן המקדש הוא גם בית תפילה –
מלכים א ח, כח
וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְהוָה אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם.

מלכים א ח, ל
וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ.

מלכים א ח, לח
כׇּל תְּפִלָּה כׇל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכׇל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה.

ובהמשך מתפללים אלישע, חזקיהו, ישעיהו, ועוד נביא.

*

נביאים אחרונים פותחים בסערה עם נבואת ישעיה –
ישעיהו א, טו
וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ.

ובצורה פלילה –
ישעיהו טז, ג
(הביאו) [הָבִיאִי] עֵצָה עֲשׂוּ פְלִילָה שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ בְּתוֹךְ צׇהֳרָיִם סַתְּרִי נִדָּחִים נֹדֵד אַל תְּגַלִּי.

ובצורה פליליה, לשון משפט –
ישעיהו כח, ז
וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה.

וכותב נגד תפילת עובדי האלילים –
ישעיהו מה, כ
הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם לֹא יָדְעוּ הַנֹּשְׂאִים אֶת עֵץ פִּסְלָם וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ.
(אגב, 'הנושאים את עץ פסלם' מאוד מזכיר לי את הנוצרים וצלבם, או האשוח שלהם).

המקדש – לכל העמים –
ישעיהו נו, ז
וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קׇדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכׇל הָעַמִּים.

וגם אצל ירמיה נאמרים דברים קשים – ציווי לא להתפלל בעד העם, שחוזר כמה פעמים –
ירמיהו ז, טז
וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ.

בצורה פללת –
יחזקאל טז, נב
גַּם אַתְּ שְׂאִי כְלִמָּתֵךְ אֲשֶׁר פִּלַּלְתְּ לַאֲחוֹתֵךְ בְּחַטֹּאתַיִךְ אֲשֶׁר הִתְעַבְתְּ מֵהֵן תִּצְדַּקְנָה מִמֵּךְ וְגַם אַתְּ בּוֹשִׁי וּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ.

גם יונה מתפלל –
יונה ב, ב
וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְהוָה אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה.

וגם אצל חבקוק יש תפילה –
חבקוק ג, א
תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת.
(שגיונות היא צורת שיר, ולא כמובן המודרני, אותו חידש ביאליק).

*

בתהילים תפילות רבות, זו הראשונה –
תהילים ד, ב
בְּקׇרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי.

התפילה היא 'ללא שפתי מרמה' –
תהילים יז, א
תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה יְהוָה צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה.

היא 'לעת מצוא' –
תהילים לב, ו
עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כׇּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ.

אבן עזרא –
לעת מצוא – כדרך דרשו י״י בהמצאו (ישעיהו נ״ה:ו׳), ובקשתם משם את י״י אלהיך ומצאת (דברים ד׳:כ״ט).

מילון ספיר –
(לְ)עֵת מְצוֹא
(על יסוד תהילים לב 6) שעת כושר, זמן מתאים, הזדמנות ההולמת את הדבר.

בלילה –
תהילים מב, ט
יוֹמָם יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה (שירה) [שִׁירוֹ] עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי.

בהקבלה לתחינה –
תהילים נה, ב
הַאֲזִינָה אֱלֹהִים תְּפִלָּתִי וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי.

ובהקבלה לרינה, שמופיעה הרבה בצד התפילה –
תהילים סא, ב
שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי.

'עת רצון' –
תהילים סט, יד
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרׇב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.

אבן עזרא –
ואני – מתפלל אולי אמצא עת רצון.

ילקוט שמעוני –
ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך – אמר הקב״ה דוד בשביל שאתה יחידי אמרת עת רצון אבל תפלת צבור אינה חוזרת ריקם, כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו, אבל ביחיד פעמים פתוחים פעמים נעולים (כתוב לעיל ברמז תשפ״ט וברמז תק״ט).

בהקבלה לתחנונותי –
תהילים פו, ו
הַאֲזִינָה יְהוָה תְּפִלָּתִי וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי.

בבוקר –
תהילים פח, יד
וַאֲנִי אֵלֶיךָ יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ.

יש תפילה למשה –
תהילים צ, א
תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר.

ויש תפילה לעני, בהקבלה לישפוך שיחו ויעטוף –
תהילים קב, א
תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ.

רד"ק –
ואמר כי יעטוף. כי המתפלל מתוך צרה גדולה כופף עצמו כאילו מתעטף קצתו בקצתו.

בצד שוועה –
תהילים קב, ב
יְהוָה שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא.

ה' שומע ל'תפילת הערער' –
תהילים קב, יח
פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם.

אבן עזרא –
פנה – הזכיר כי בנין ציון יהיה בעבור תפלת ישראל בגלות שהם דומים כערער בערבה.

מצודות –
פנה – כי פנה אל תפלת נכה רוח המעורר תפלה בתמידות.

הצורה יפלל –
תהילים קו, ל
וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה.

'אני תפילה' –
תהילים קט, ד
תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה.

יש תפילה שהיא חטאה –
תהילים קט, ז
בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתוֹ תִּהְיֶה לַחֲטָאָה.

בערב, כקטורת –
תהילים קמא, ב
תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב.

*

במשלי כמה אמרות חוכמה –

משלי טו, ח
זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ.

משלי טו, כט
רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע.

משלי כח, ט
מֵסִיר אׇזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה.

באיוב התפילה מוזכרת כמה פעמים –
איוב טז, יז
עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה.

ובצורה פלילים –
איוב לא, יא
כִּי (הוא) [הִיא] זִמָּה (והיא) [וְהוּא] עָוֹן פְּלִילִים.

ועוון פלילי –
איוב לא, כח
גַּם הוּא עָוֹן פְּלִילִי כִּי כִחַשְׁתִּי לָאֵל מִמָּעַל.

איוב מתפלל בעד רעיו, ומקבל שכר –
איוב מב, י
וַיהוָה שָׁב אֶת (שבית) [שְׁבוּת] אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וַיֹּסֶף יְהוָה אֶת כׇּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה.

באיכה, התפילה נסתמת –
איכה ג, ח
גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי.

וכן –
איכה ג, מד
סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה.
(סכות – סככת, שמת חיץ)

גם דניאל מתפלל כמה פעמים –
דניאל ט, ג
וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר.
(וראו בהמשך).

ובצד וידוי –
דניאל ט, ד
וָאֶתְפַּלְלָה לַיהוָה אֱלֹהַי וָאֶתְוַדֶּה וָאֹמְרָה אָנָּא אֲדֹנָי הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו.

ובתפילתו מקבל התגלות מלאך –
דניאל ט, כא
וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב.

עזרא מתפלל ו'מתנפל', כלומר נופל, כורע –
עזרא י, א
וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה.
(מכאן ובכלל נראה, כי מתפלל הוא כמו נופל, נפילת אפיים, שהרי שורש פל"ל ושורש נפ"ל קרובים מאוד).

גם נחמיה צם ומתפלל –
נחמיה א, ד
וַיְהִי כְּשׇׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה וָאֶתְאַבְּלָה יָמִים וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם.

ויש שם פלל –
נחמיה ג, כה
פָּלָל בֶּן אוּזַי מִנֶּגֶד הַמִּקְצוֹעַ וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר לַחֲצַר הַמַּטָּרָה אַחֲרָיו פְּדָיָה בֶן פַּרְעֹשׁ.

וכאמור, גם חזקיה מתפלל –
דברי הימים ב לב, כד
בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד לָמוּת וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמֶר לוֹ וּמוֹפֵת נָתַן לוֹ.

וכן גם בנו מנשה, שעשה הרע, אך עשה תשובה ונסלח לו –
דברי הימים ב לג, יג
וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים.

דברי הימים ב לג, יח-יט –
וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה וּתְפִלָּתוֹ אֶל אֱלֹהָיו וְדִבְרֵי הַחֹזִים הַמְדַבְּרִים אֵלָיו בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנָּם עַל דִּבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.

וּתְפִלָּתוֹ וְהֵעָתֶר לוֹ וְכׇל חַטָּאתוֹ וּמַעְלוֹ וְהַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר בָּנָה בָהֶם בָּמוֹת וְהֶעֱמִיד הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים לִפְנֵי הִכָּנְעוֹ הִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי חוֹזָי.

*

ויתכן שיש הסבר אחר לקשר בין תפילה ופלילים, שונה מהסבר ויקימילון ואף מהקשר שמצאתי למעלה בין תפילה ונפילה.
שורשי אַל, כזכור, עניינם פנייה למטה או למעלה: נפל, שפל – פנייה מטה, על, סל – פנייה מעלה.
ובכן, יתכן שפל"ל הוא במשמעות זו, של פנייה למעלה, והדבר משותף הן לתפילה – פנייה לאל, והן לפלילים – פנייה לשופט העליון. שם אלוהים עצמו, לפי חז"ל, משותף הן לאל והן לשופטים.
לבסוף אוסיף שגם במילה הארמית פלח, שמשמעותה עבודה, אבל בעיקר עבודת האל, וממנה המילה פולחן, אף היא מתחילה ב'פל'. אבל את הארמית איני מכיר מספיק כדי לבסס דבר זה, ולכן אני רק מזכיר זאת כהערת אגב.

*

בספר דניאל מופיעה גם הצורה הארמית, מצלא, ודניאל הוא גם הראשון שנאמר עליו שהתפלל שלוש תפילות ביום, כפי שקבעו חז"ל, ועוד נלמדות ממנו הלכות רבות – שכיוון התפילה הוא ירושלים, שצריך להתפלל בבית שיש בו חלונות, ועוד –

דניאל ו11: "וְדָנִיֵּאל, כְּדִי יְדַע דִּי רְשִׁים כְּתָבָא, עַל לְבַיְתֵהּ, וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם, וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ, כָּל קֳבֵל דִּי הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָה".

ובעברית: "וְדָנִיֵּאל, כַּאֲשֶׁר (למרות ש-) יָדַע שֶׁנִּרְשַׁם הַכְּתָב (החוק האוסר לבקש בקשות מאף ישות פרט למלך), נִכְנַס לְבֵיתוֹ, וְחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ נֶגֶד (בכיוון-) יְרוּשָׁלַיִם, וּזְמַנִּים שְׁלשָׁה בַּיּוֹם הוּא כוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו, כָּל-עֻמַּת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה (ככל אשר נהג לעשות) מִלִּפְנֵי זֶה"

*

ועוד, השורש 'עתר' מופיע ב-26 פסוקים, וגם הוא לשון תפילה לאל, וגם קבלת התפילה.

אלה חלק מהופעותיו –

יצחק הראשון שעותר, ואלוהים נעתר לו, עת"ר מציין גם את הפנייה לאל וגם את קבלת התפילה מהאל –
בראשית כה, כא
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

בסיפור יציאה מצרים העתירה מוזכרת הרבה –
שמות ח, ד
וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל יְהוָה וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַיהוָה

גם מנוח עותר –
שופטים יג, ח
וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד.

עתר הוא גם שם מקום –
יהושע טו, מב
לִבְנָה וָעֶתֶר וְעָשָׁן.
(ובעבר כתבתי שעתר הוא אולי צורה של עשן עם ת-ש מתחלפות כדרך הארמית-עברית, ועשן הוא מיטונומיה לקורבן, צורת הפנייה לאל, וכאן פסוק מעניין מבחינה זו, שגם בשמות הערים עתר מופיעה עם עשן).

ויש עתרת, כתר –
ירמיהו לג, ו
הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת.

ויש עתר שהוא עשן, כאמור –
יחזקאל ח, יא
וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה.

(ומצודות – לשון רבוי, כפי שיובא בהמשך).

'עתרי בת פוצי' –
צפניה ג, י
מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ עֲתָרַי בַּת פּוּצַי יוֹבִלוּן מִנְחָתִי.

רד"ק –
עתרי בת פוצי – שם אומה או משפחה שהיא מעבר לנהרי כוש ויונתן פירש עתרי שקרא האל יתברך שם לישראל עתרי שיעתר להם ה׳ וקרא שמה בת פוצי כלומר עדת הנפוצים בגלות וכן תרגם יונתן מעבר לנהרי הודו ברחמין יתובון גלות עמי דאיתגלאה ויהון מייתין להון הא כקורבנין.

בצורה 'נעתרות' –
משלי כז, ו
נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא.

רש"י –
ונעתרות – ל' גודל כמו העתרתה עלי (יחזקאל לה).

מצודות –
"ונעתרות" – ענין רבוי, כמו (יחזקאל ח): "ועתר ענן הקטורת".

*

ויקימילון –
עָתַר
לשון המקרא ביקש ובעיקר מה'- הרבה בתפילה

ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו

גיזרון
בשומרית – אֶנְתָר èn-tar =לבקש,שאלה,לחקור, להתיחס, לדאוג ל-. מצויה סברה הגורסת כי תיבת answer בהוראת תשובה,מענה התפתחה מן התיבה השומרית אֶנְתָר .

1: ערבית, כפועל: עתרא عَتَرَ בהוראת להקריב,לזבוח.

עֲתַר
לשון המקרא: מעומעם, מעורפל, אפוף.

”נֶאֱמָנִים, פִּצְעֵי אוֹהֵב; וְנַעְתָּרוֹת, נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא“ (משלי כז, פסוק ו)

לשון המקרא עשן מרובה, וסמיך .

”וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן-שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם, עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם, וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ, בְּיָדוֹ; וַעֲתַר עֲנַן-הַקְּטֹרֶת, עֹלֶה“ (יחזקאל ח, פסוק יא)

גיזרון
2: ערבית, כפועל: עַתֳרַא عَتَرَ בהוראת להקריב,לזבוח (ע"י העלאת עשן הקורבן שנצלה באש) עטר عِطْر בהוראת ניחוח. השוו אודור odore בהוראת ריח.

*

כמו כן ראוי לציין, כי לאורך התורה והנביאים התפילות באות תמיד בהקשר מסוים – בקשה לבן, בקשת הצלה וכן הלאה. רק בתהילים אנו מוצאים תפילה 'בבוקר' ו'בערב', אך תהילים הם מזמורי מקדש, שבו הייתה העבודה קבועה. ורק בדניאל המאוחר – מתקופת גלות בבל לפי המסורת, או מתקופת החשמונאים לפי המחקר – אנו מוצאים פרקטיקה של שלוש תפילות ביום, כמצוות חז"ל.
כמו כן, המתפללים הנזכרים הם בדרך כלל נביאים או מלכים, אבל במקדש יכול להתפלל כל אדם – וכן התפללה חנה במשכן – והוא פתוח אף לנכרי. כן קיימת ה'תפילה לעני', כך שהפרקיטה הזו פתוחה בפני כולם.
מעניין לציין שהיום חילוניים לא מתפללים באופן קבוע, אבל רבים מהם כן פונים לאלוהים בעת צרה, או 'לעת מצוא', ובכך מממשים בעצם את תיאור התפילה המקראי הנפוץ. הדתיים לעומת זאת מתפללים שלוש תפילות ביום, ובכך מממשים את הפרקטיקה הכוהנית, או למעשה את הלכת חז*ל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s