שפט, שבט, חבט, צבט

השורש 'שפט' מופיע ב-593 פסוקים, לא פחות, ולו שתי הוראות עיקריות – משפט ושפטים. והן כנראה קשורות ביניהן, כפי שמציין ניסן נצר – השופט הוא האחראי למתן העונש, לעשיית השפטים.
ושפטים נעשים על-ידי שבטים – ענפים, או שוטים. וכן השופט מחזיק מטה או שבט בידו. וכך כל קהלו נקרא שבט או מטה.

מילון ספיר –
שׁוֹפֵט
(מילון המקרא)
1. דָן, מבָרֵר הדין, מוציא פסק דין, כאמור בפסוק: "וַיֵשֶב מֹשה לשפֹּט את העם" (שמות יח, 13)
2. עוזֵר, מוֹשִיעַ, דואג, כאמור בפסוק: "כי שְפָטוֹ ה' מיד אויביו" (שמואל ב' יח, 19)
3. מושֵל, שולֵט, כאמור בפסוק: "וַיְהִי בִּימֵי שְפֹט השֹפְטִים" (רות א, 1)

ויקימילון –
גיזרון
השורש המקראי שׁ־פ־ט משותף למספר שפות שמיות (אכדית, אוגריתית, פיניקית) במובן של שיפוט ופסיקה (špṭ או spṭ).

*

והשורש 'שבט' מופיע ב-183 פסוקים, אם כציבור אם המקל.
אולי הוא בא מ-בד, ענף.

מילון ספיר –
שֵֿׁבֶט
(מילון המקרא)
1. מטה, שוט, ענף, כאמור בפסוק: "וכי יַכֶּה איש את עבדוֹ… בַּשֵבֶט" (שמות כא, 20)
2. שרביט המלך (בהשאלה) שִלטון, כאמור בפסוק: "לֹא יָסוּר שבט מִיהודה" (בראשית מט, 10)
3. (בהשאלה) יחידה חברתית אתנית כגון שבטי ישראל, כאמור בפסוק: "או משפָּחָה אוֹ שֵבֶט" (דברים כט, 17).

בויקימילון הסבר אטימולוגי ארוך יחסית, אך נראה לי שכבר הבאתי אותו. שם השוואה לשפות אחרות, וגם תהליך המיטונימיה שהזכרנו – מענף – למנהיג – ולעדתו, שבטו.

*

על כן קרוב לו השורש 'חבט', המופיע ב-5 פסוקים, תמיד במשמעות של הכאת יבול.

מילון ספיר –
חוֹבֵט
(מילון המקרא)
מַכֶּה, דופֵק (שיבּולים, זיתים וכד'), כאמור בפסוק: "וגדעון בנו חֹבֵט חִטִּים" (שופטים ו, 11)

אלה הופעותיו –
חובטים זיתים –
דברים כד, כ
כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה.

חובטים חיטים –
שופטים ו, יא
וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְהוָה וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעׇפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן.

חובטים שיבולים –
ישעיהו כז, יב
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַחְבֹּט יְהוָה מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד נַחַל מִצְרָיִם וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

חובטים קצח –
ישעיהו כח, כז
כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל כַּמֹּן יוּסָּב כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט.

חובטים שעורים –
רות ב, יז
וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים.

ויקימילון –
גיזרון
שורש משותף לעברית וארמית

2:ערבית בהגיית 'חַבִּיט' خَبِيث בהוראת 'פוגעני'.

*

וקרוב לו אף השורש 'צבט', המופיע בתנ"ך פעם אחת, אך בחז"ל הרבה, וממנו גם צבת.

מילון ספיר –
צוֹבֵט
(מילון המקרא)
מושיט, נותן ל־, תולש, אוחֵז, כאמור בפסוק: "וַיִצְבָּט לָה קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע" (רות ב, 14)

זו הופעתו –
רות ב, יד
וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבׇּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר.

ויקימילון –
גיזרון
מקור הפועל במקרא.

קרוב למילה המקראית צֶבֶת בהוראת: אגודה, ולמילה צְבָת בלשון חז"ל.

קרוב לאכדית: ṣabātu בהוראת: ללכוד, לֶאֱסוֹר.

*

ואכן השורש 'צבת' מופיע אף הוא פעם אחת, באותו ספר –

רות ב, טז
וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ.

על-כן נראה שאלו שורשי צבט-צבת מגזרת צב, שממנו גם לצבור ועוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s