השורשים חנה, כון, קנה

השורש 'חנה' מופיע ב-324 פסוקים, כפועל חנ"ה על צורותיו השונות, וכשם 'מחנה' על נטיותיו השונות, וגם בשם חנה, אם שמואל, אף כי שמה הוא כנראה מלשון חן. כמובן לא אביא את כל הפסוקים האלה.

מילון ספיר –
חוֹנֶה
(מילון המקרא)
1. נוטה, שוקע, כאמור בפסוק: "הנה חנוֹת היום לִין פֹה" (שופטים יט, 9)
2. מפסיק הליכתו, מקים מחנה, כאמור בפסוק: "וּבַחנֹת המשכן יָקִימוּ אֹתוֹ הלְוִיּם" (במדבר א, 51)
3. קובע מחנה צבאי כדי לצור על מקום וּלכָבשו או כדי להָגֵן עליו, כאמור בפסוק: "וחניתי כדּוּר עָלָיִךְ וצרתי עָלַיִךְ" (ישעיה כו, 3)

מַחנֶה
(מילון המקרא)
1. מקום מנוחה, חנִייָה, כאמור בפסוק: "ותעל השלו וַתְּכַס את המחנה" (שמות, טז, 13)
2. ריכוז של אנשים, חיילים וכד', כאמור בפסוק: "כי תצא מחנה על אֹיְבֶיך" (דברים, כג, 10)

*

השורש 'כון' מופיע -289 פסוקים, בצורות שונות – הֵכִין, כּוֹנֵן, נָכוֹן, כֵּן, ועוד.

נביט במילה 'כונן', שמופיעה ב-6 פסוקים.

לפי מילון ספיר –
מְכוֹנֵן
1. מבַסֵס, מיַיסֵד, מֵקים (מִפעָל, אִרגוּן וכד'): מקדש ה' כוננו ידיך (שמות טו 17)
2. מכַוֵון, שָׂם דבר במקום המתאים: כוננו חִצָם על יֶתֶר (תהילים יא 2)

אטימולוגיה –
מְכוֹנֵן
<כון> משמעו בשפות השמיות: להתקיים, להעמיד, להיות יציב, לקבוע

אלה הופעותיו –
תכנן, התכונן –
ישעיהו נא, יג
וַתִּשְׁכַּח יְהוָה עֹשֶׂךָ נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וַתְּפַחֵד תָּמִיד כׇּל הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק.

מייסד –
חבקוק ב, יב
הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה.

מייסד –
תהילים ט, ח
וַיהוָה לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ.

מבסס –
תהילים מ, ג
וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם עַל סֶלַע רַגְלַי כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי.

ייסד –
משלי ג, יט
יְהוָה בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה.

יסוד –
איוב ח, ח
כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם.

*

אם כך, גם שורש זה עניינו יציבות וקביעות, כך שנוכל לזהות ולאחד את שורשי חן-כן.
ולכאן שייכת אף המילה 'כאן', מה שמכונן במקום זה. וכן לכאן שייך גם 'קן', המקום המכונן של הציפור. ובדומה לכך – הפועל 'קנה', במובן רכש והכניס לביתו, או – יצר, כונן.

*

השורש 'קנה' מופיע ב-195 פסוקים, כשורש וכשם – מקנה, ועוד.

מילון ספיר –
קוֹנֶה
(מילון המקרא)
1. לוקח במחיר, רוכש, כאמור בפסוק: "לֹא כִּי קָנֹה אֶקְנֶה בכסף מָלא" (דברי הימים א' כא, 24)
2. (בהשאלה) רוכש, מקַבֵּל, כאמור בפסוק: "קְנֹה חָכמה מה טוֹב מֵחָרוּץ" (משלי טז, 16)
3. יוצֵר, בורא, כאמור בפסוק: "כִּי אתה קָנִיתָ כִלְיֹתָי" (תהילים קלט, 13)

מִקְנֶה
1.כּלַל בּהֵמות הבַּיִת, צֹאן וּבָקָר: במקנךָ אשר בשדה – בסוסים, בתמרים, בגמלים, בבקר ובצאן (שמות ט 3)
2. קנִייה: מקנה השדה והמערה אשר בו (בראשית מט 32)

*

אחזור על עיקרי הדברים –
א. 'כון' משמעו בשפות השמיות: להתקיים, להעמיד, להיות יציב, לקבוע (ויקימילון).
ב. אני מוסיף – נראה שיש קשר בין השורשים חנה-כון-קנה, במובן זה של יציבות וקיום.