הבין, התבונן, בנה, בן

השורש 'בין' מופיע ב-544 פסוקים בתנ"ך בצורות שונות – בלשון בינה ותבונה, כמילית 'בין', ועוד הרבה. כמובן לא אביא את כל המובאות.

מילון ספיר כותב –
מֵבִין
(מילון המקרא)
מבחין, משׂיג בּשִׂכלו, כאמור בפסוק: "ושָאַלתָּ לְךָ הָבִין לִשמֹעַ מִשפָּט" (מלכים א', ג, 11)
2. מורֶה, מלַמֵד, כאמור בפסוק: "וּבָאתִי לַהבִינְךָ את אשֶר יִקְרָה" (דניאל י, 14)
3. מגַדֵל (או: מַבשיל), כאמור בפסוק: "בטֶרֶם יָבִינוּ סִירוֹתֵיכֶם אָטָד" (תהילים נח, 10), משמע – עד שקוציכם הצעירים ייהפכו לשׂיחים
4. מומחה, כאמור בפסוק: "היא חכמתכם ובינתכם" (דברים ד, 6)

תְּבוּנָה
(מילון המקרא)
בינה, שכל, פיקחוּת, כאמור בפסוק: "ואיש תְּבוּנָה יְיַשֵּׁר לָכֶת" (משלי טו, 21)

אטימולוגיה –
מֵבִין
<בין> (במשמעות הבנה) משקל קטיל לציון מצב, שהרי יסודה של ההבנה הוא ההבחנה בין דבר לדבר.

*

ומשורש זה גם – התבונן.

מילון ספיר –
מִתְבּוֹנֵן
(מילון המקרא)
שׂם לב, מסתכל, כאמור בפסוק: "והתבוֹנַנְתָּ על מקוֹמוֹ ואֵינֶנוּ" (תהילים לז, 10)

ויקימילון –
הִתְבּוֹנֵן
גיזרון
מן התנ"ך. מן בינה, ובָּן, וגם בהוראת "להסתכל". ראו, ”וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין וְהִנֵּה צְפִיר הָעִזִּים בָּא מִן הַמַּעֲרָב“ (דניאל ח, פסוק ה)

באכדית שנתגלתה בכתובות תגלת פלאסר III, ובנו שלמנאסר V , מצויה התיבה :("בֻּוּנֻ","בֻּונַּנֻּ" bunnannû ,būnu ,bunnu) במשמעות "קלסתר פָּנים", להסתכל, התבונן. "בֻּונַּנֻּ" מילה נרדפת אכדית של המילה פנום panum- בהוראת "פָּנים".

ועל בִּינָה –
גיזרון
שם פעולה מן הפועל בָּן. שואב גם מן השורש ב-נ-ה (היכולת לבנות ידיעה תועלתית מתוך פרטי פרטים)

*

ולכן נוסיף גם את השורש 'בנה', שמופיע ב-425 פסוקים, כפועל בנה, או שם בן, על הטיותיהם, ובעוד צורות.
הבונה, כאמור, משתמש בתבונה.
ועוד, בפרקטיקה העתיקה הולדת הבן נקראה 'היבנות'. כך בדבריה הידועים של שרה –

בראשית טז, ב
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.

ושל רחל –
בראשית ל, ג
וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה.

הבן – הוא זה שבונה את המשפחה.

*

לבסוף, נראה שיש קשר בין שורש 'בן' לשורש 'כן' מהמאמר הקודם.