חרד, חרדה

השורש 'חרד' מופיע ב-51 פסוקים.
אביא כמה מעניינים מתוכם.

יש חרד לדבר ה' –
ישעיהו סו, ב
וְאֶת כׇּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כׇל אֵלֶּה נְאֻם יְהוָה וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי.

וכאן הביטוי 'חרדים' –
ישעיהו סו, ה
שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יְהוָה וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ.

הביטוי 'ואין מחריד', כמבטא ישיבה שקטה, חוזר הרבה. למשל –
מיכה ד, ד
וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי פִי יְהוָה צְבָאוֹת דִּבֵּר.

ספר משלי ממליץ לא להיות בחרדות, אלא לבטוח בה' –
משלי כט, כה
חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּיהוָה יְשֻׂגָּב.

המראה שראה דניאל הפיל חרדה –
דניאל י, ז
וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא.

וגם בעזרא מוזכר החרד בדבר ה' –
עזרא ט, ד
וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב.

וברבים, החרדים –
עזרא י, ג
וְעַתָּה נִכְרׇת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כׇל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה.

*

מילון ספיר –
חָרֵד
(מילון המקרא)
1. פוחד, כאמור בפסוק: "מי יָרֵא וחָרֵד יָשֹב ויִצפֹּר" (שופטים ז, 3)
2. דואג ל-, יְרֵא שָמַים, נזהר לקיים ציווי ה' במדוּיָק, כאמור בפסוק: "ונכֵה־רוּח וחָרֵד על דבָרִי" (ישעיה סו, 2)

ויקימילון –
גיזרון –
 1. מקביל לארמית: חרד – רָעַד, פָּחַד. בתרגום איוב שנמצא במערות קומראן מופיע הביטוי "חרידי לילא" בהוראת: חלום מפחיד. קרוב לאכדית: ḫarādu – עירני, זהיר, עומד על המשמר.

ואולי יש להוסיף – חרד קרוב לרעד. וכן הוא מגזרת 'חר' עם חרג, חרק, חרר, חור, המציינים חור ובקיע. או מגזרת חרה-חרר המציינים בעירה.