עבודת 'פרך'

המושג 'עבודת פרך' מופיע בכמה פעמים בתנ"ך. אתחיל דווקא עם המקור הפחות מוכר, היא נבואת יחזקאל על רועי ישראל הרעים –

יחזקאל לד –
א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ב בֶּן אָדָם הִנָּבֵא עַל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הוֹי רֹעֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם הֲלוֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים. ג אֶת הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ הַצֹּאן לֹא תִרְעוּ. ד אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ.

על הפסוק האחרון כותב רד"ק –
את הנחלות – שרשו חלה מבנין נפעל ופירוש נחלות שהם כאבות באחת מאיבריהן וצריכות חזוק.

ואת החולה – שיש להם חולי שצריכה רפואה.

ולנשברת – שנשבר אחד מעצמיה.

ואת הנדחת – שנפרדה מהאחרות וידע אדם מקומה ולא חשו להשיבה עם שאר רעותיה.

ואת האבדת – שנדחה ואבדה ולא נודע מקומה וכל זה משל על עניי ישראל הבריאים והחולים שלא השגיחו עליהם וכן השבויים והגולים לא חששו בהם לפדותם ולהשיבם.

ומצודת ציון כאן –
ובפרך – ענין עבודה קשה המפרכת ומשברת את הגוף כמו לא ירדנו בפרך לעיניך (ויקרא כ״ה:נ״ג).

והוא הפסוק על עבד עברי –
כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ.

מכאן, על כך פנים, אנו רואים בעבודת הפרך היא 'בחוזקה' וברדייה.

*

ועוד כמובן מופיעה המילה הזו, בפרק, בתיאור שעבוד מצרים –

שמות א –
יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. יד וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.

רש"י כותב –
בפרך – עבודה קשה המפרכת ומשברת את הגוף.

ורשב"ם –
בפרך – לשון שברון הוא, בתלמוד: מפרכין באגוזים (השוו בבלי שבת קט״ו.).

שד"ל אומר שהוא לשון ארמי –
בפרך – וכן ויקרא כ״ה:מ״ג,מ״ו ונ״ג ויחזקאל ל״ד:ד׳, והוא בלשון ארמי לשון שבירה ורצוץ (רשב״ם ורד״ק), והענוי נקרא בלשון הקודש רצוץ, ואת מי רצותי (שמואל א י״ב:ג׳), עשוק ורצוץ (דברים כ״ח:ל״ג) ושלח רצוצים חפשים (ישעיהו נ״ח:ו׳) וירוצצו את ישראל (שופטים י׳:ח׳) הרוצצות אביונים (עמוס ד׳:א׳).

ורד"צ הופמן שהוא מכלדאית –
בפרך – מן הכלדאית, פר״ך – לשַׁבֵּר.

ולבסוף, רש"ר הירש כותב פירוש שאיני יודע אם הוא נכון, אבל הוא יפה –
בפרך – הצורה היחידה הנוספת בה נמצא שורש ״פרך״ בתנ״ך היא: ״פָּרֹכֶת״. נראה ש״פרך״ מציין ״הפרדה״. כדרך שהפרוכת הפרידה את קודש הקדשים מן ההיכל, כך הפרידו המצרים את היהודים משאר אזרחי המדינה, על ידי הפיכתם לעבדים נטולי זכויות אזרח. הם העמידו ״מחיצה״, כביכול, לבודד את היהודים. הוכרז על היהודים שהם שפלים מבני אדם, וממילא נבע מכך שנהגו כלפיהם ביד קשה ואכזרית.

בתלמוד מציין ״פרך״ התפוררות – ״נפרך בצפורן״ (עיין חולין מו:). לפי זה, פירוש פסוקנו יהיה כך: המצרים דנו את היהודים לעבדות, בכל כובד משקלה של יד קשה מפוררת ומוחצת.

*

אם מקור המילה ארמית או כלדית איני יודע, אבל לי ברור ש'פרך' משתלב יפה בשורת פעלי 'פר', יחד עם פרר ופרם, למשל, והוא שורש המציינת התפוררות.

תגובה אחת בנושא “עבודת 'פרך'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s