תחילת מבוא לדברים

התחלתי לקרוא שוב את הספר 'מבוא לספר דברים', מאת פרופ' אלכסנדר רופא. אלא שזה ספר סבוך ביותר ולא קריא. להלן אביא צילום של הדף הראשון.
כמו כן, עיינתי בערך 'דברים' באנציקלופדיה המקראית, והם אומרים גם את אותם עיקרי הדברים, אבל אז מציגים מחקרים שונים ומשונים שמתארכים את הספר לתקופות שונות. אותי הם לא שכנעו.
אבל כן נשארת שאלה אחת גדולה – אם הספר נכתב בימי יאשיהו, או חזקיהו, מדוע נאמר בו 'המקום אשר יבחר ה", ולא פשוט ירושלים? כשכתבתי זאת באחת הקבוצות בפייסבוק נעניתי רק שבתורה השומרונית אכן מצורף לביטוי זה – 'הר גריזים', הוא ההר המקודש שלהם.
וכמו כן, עיינתי שוב גם בספרו הפופולרי של ברטלר, 'כיצד לקרוא את התנ"ך', אבל גם הוא לא מוסיף משהו רציני.
בהמשך אקרא גם את הערותיו של פרידמן לספר זה, שדילגתי עליהן בקריאה הקודמת, ובינתיים קבלו את הדף הראשון אצל רופא.

*

הערות פרידמן לתחילת דברים –
א. פסוקי הפתיחה, שחיבר ההיסטוריון הדויטונומיסטי עבור העריכה המקורית (Dtri), יצקו את המילים הבאות כנאום הפרידה של משה רבנו
לפני מותו. הנאום הזה תופס שלושים פרקים: כל דברים א-כ. הצגה זו כנאום פרידה אפשרה להיסטוריון להתייחס לעניינים רחבים של היסטוריה וברית (פרקים 1-11) ולהנהיג קוד ארוך של חוקים (Dtn, פרקים יב-כו) שמשתלבים כעת בהקשר של היסטוריה.

ב. המספר מתאר את משה מדבר "מעבר הירדן" פעמים רבות בספר דברים. זה היה אחד הסימנים המוקדמים שהובילו אנשים לשאול האם משה עצמו היה מחבר התורה. מילים אלו משקפות את נקודת המבט של מחבר שנמצא בתוך ארץ ישראל. המחבר מתייחס אפוא למיקומו של משה במואב כ"מעבר הירדן". זו לא תהיה נקודת המבט של מחבר שנמצא במואב באותה עת.

ג. השם חורב כאן הוא חלק מקבוצת אלמנטים שמשותפים ל-E ו-D,
בניגוד ל-J ו-E. P ו-D שניהם מתייחסים להר כחורב, ואילו J ו-P מתייחסים אליו כסיני. E ו-D מורידים שניהם את אהרון; שניהם כוללים את תקרית עגל הזהב ואירוע הצרעת של מרים; J ו-P אינם מזכירים אירועים אלו. E ו-D שניהם
השתמשו בביטוי "המקום שבו ישים יהוה את שמו" וכד' (ציטוט לקוי), J ו-P לא. E ו-D שניהם מפתחים את דמותו וחשיבותו של משה במידה הרבה מעבר לזו של J ו-E . P ו-D שניהם מדגישים את התפקיד של הנביאים. לעומת זאת, P משתמש במילה "נביא" רק פעם אחת (פיגורטיבית) ו-J לעולם לא משתמש בה. E ו-D תומכים בלויים, רואים בהם כוהנים ומשמרים את חשיבותם, בעוד שב-P הלויים אינם נחשבים ככוהנים והם די נמוכים מהכהנים, וב-J הלויים נידונים להתפזר כגמול על המעשים
של אביהם, לוי (בראשית 49:5-7). החפיפה הזו של E ו-D באלמנטים אל תומכת בתפיסה ששני המקורות הללו נובעים מאותה קהילה של הלוויים של שילה, או ענתות, שלעיתים מכונה 'המשיים'.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s