מעיל

הכותב של 'עובדות לא חשובות בתנ"ך' התייחס לפסוק הזה –

וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְהַמְשֹׁרְרִים וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים וְעַל דָּוִיד אֵפוֹד בָּד.
דברי הימים א, טו, כז.

ואני חשבתי שזה ציטוט מצוין, כי באמת היו כמה ימים קרים מאוד בירושלים, וגם אני הייתי מכורבל למדי.
ואז נזכרתי שלא רק דוד לבש מעיל, אלא גם שמואל. זה המעיל שעשתה לו אימו כאשר העביר את מגוריו לירושלים –

וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אִישָׁהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים.
שמואל א, ב, יט.

ויפה מציין הרב בני לאו, שאת המעיל הזה אנו פוגשים גם בהמשך דרכו של שמואל כמה פעמים. מעורר לחשוב שהיה לו סנטימנט מיוחד אליו, כי זו הייתה מתנת אימו אליו בילדותו. ובוודאי גם הפרידה ממנה לא הייתה קלה. (אבל עיונים פסיכולוגיים כאלה הם לא מדרכו של התנ"ך, בדרך כלל).
בכל אופן, מה שרציתי לומר הוא, שמכאן הראיה שבירושלים קר. עוד בימי שמואל ודוד היה קר בה מאוד, ולכן הצטרכו למעיל. (גם בנות המלך, נאמר, לבשו מעילים – "כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים").

*

ולצד הלשוני –
ראשית, מעיל – יפה כותב בעל הטור הנזכר שהוא נקרא כך משום שלובשים אותו 'מעל' הבגדים. אבל צריך להזכיר גם את האטימולוגיה העממית שמשווה מעיל-מעל ובגד-בגידה.

ומכורבל? לפי המפרשים –
רד"ק –
מכרבל במעיל בוץ – מעוטף; וכן בארמית: ״פטשיהון וכרבלתהון״ (דנ׳ ג,כא).

וכן במיוחס לרש"י –
ודוד מכרבל – כמו בדניאל בכרבלתהון דוגמא כרבלתא דתרנגולא.

(כלומר כמו כרבולת התרנגולת, וכן גם ציין כותב הטור האמור, לשון כיסוי)

ומצודות –
מכורבל – מעוטף והוא מלשון ארמי ודוגמתו פטשיהון וכרבלתהון (דניאל ג׳:כ״א) ור״ל עטופיהון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s