במדבר יז-כא בתורת התעודות, לפי פרידמן

במדבר יז-כא בתורת התעודות, לפי פרידמן.

פרקים יז, יח, יט הן מ-P, ופרידמן לא מעיר עליהם.

פרק כ הוא שילוב של P – א-יג, כב-כט, עם J – יד-כא. וכן שתי הוספות עורך –
כ,אa – הקטע המודגש –
א וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.
ו-כ, כב –
כב וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר.

פרק כא הוא שילוב של J – א-ג, יב-לה, עם E – ד-ט. וגם כאן שתי הוספות עורך –
כא, דa – הקטע המודגש –
ד וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ.
ו-כא, י-יא –
י וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת. יא וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ.

*

פרידמן מעיר –
כ, ב –
זו הכפלה של סיפור הוצאת המים מהסלע במריבה, בשמות יז. גרסה זו של הסיפור מראה סימנים של P. בלשון, ובהתייחסות לאוהל מועד. היא עוסקת בשאלה של מי טהור, במיוחד במינוח של קריאת התיגר על הכהונה האקבלוסיבית של אהרון על ידי בן דודו קורח. וכן זה ממשיך את סיפור P. ראו הערה הבאה.

כ, ט –
המטה נלקח 'מלפני יהוה', כלומר – מתוך המשכן. שם המטה של אהרון נמצא, על פי צו אלוהי, אחרי שהוא פרח באופן ניסי במהלך מרד קורח. שם דובר על המורדים, וכאן משה אומר 'שמעו נא המורים'. כרגיל ב-P, ניסי המטה הם של אהרון. זה כנראה מדוע אהרון סובל מגורל דומה לזה של משה – בגלל השימוש הלא נכון במטה בקטע זה.

כ, יד –
בדיוק כפי שיעקב 'שלח מלאכים' לעשיו ב-J (בראשית לב, ד), משה 'שולח מלאכים' לאדום, שהם צאצאי עשיו.

כא, ג –
המקום חורמה מופיע רק כאן ובסיפור המרגלים של P, בבמדבר יד, מה. כך שקטע קצר זה, במדבר כא, א-ג, הוא כנראה של J. כמו כן, סיפור זה מערב את ערד, מקום בנגב יהודה, שמתאים לעובדה שסיפורי J אחרים מתמקדים באופן לא פרופורציונלי בממלכה הדרומית של יהודה.

כא, ט –
נחש הנחושת הזה, שנעשה על ידי משה, אחר-כך נקרא 'נחושתן'. הנביא היחיד שרומז לכך הוא ירמיה (ירמיה ח, יז-כב), שמקושר לאותה כהונה שייצרה את E ו-D (הלוויים של שילה וענתות). הוא נהרס על ידי המלך חזקיה (מלכים ב, יח, ד), המלך שייצג את האינטרסים של הכוהנים המתחרים (בני אהרון).

כא, כ –
קשה לזהות את המקורות שהעורך עושה בהם שימוש בפסוקים יב-כ, קטע המחבר פרוזה, שירה עתיקה, הערות מסע, וציטוט ישיר ממקור קדום.