שמות כה-מ בתורת התעודות, לפי פרידמן

שמות כה-מ בתורת התעודות, לפי פרידמן.

פרקים כה-ל וכן לה-מ (וגם לד, כט-לה), שבהם בא תיאור המשכן, הם כולם ממקור P, המקור הכוהני.
אבל באמצע מופיע סיפור חטא העגל, שהוא ממקורות אחרים –
פרקים לב-לג – ממקור E.
פרק לד, א-כח – ממקור J, למעט כמה הוספות עורך (בהדגשה) –
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ.

ד וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים.

בפרק מ גם מסתיים ספר שמות, ולאחיו בא ויקרא, שאף הוא ממקור P.

*

פרידמן מעיר –
כו, א –
הצגתי עדויות שהמשכן, כפי שהוא מוצג בפרק זה, מתאים במידה למרחב תחת הכנפיים של הכרובים בתוך קודש הקודשים במקדש שלמה. זה, ביחד עם הראיות הטקסטואליות, ההיסטוריות והארכיאולוגיות, מביא למסקנה שהמשכן הוא היסטורי והיה ממוקם במקדש זה – אבל לא במקדש השני, שלאחר הגלות. זה מוביל לטענה שהטקסטים של P הנדרשים להצגת המשכן כמקום הקרבת קורבנות ועריכת טקסים, היו חייבים להיכתב בזמן שהמקדש הראשון עדיין עמד, לפני גלות בבל וחורבן המקדש.
ראו על כך במבוא.

לא, יח –
הביטוי 'אצבע אלוהים' מופיע בעוד פסוק של P – שמות ח, טו – אבל לא ב-J או ב-E. ציון ה'עדות' הוא גם אופייני ל-P. וכן ההר מכונה סיני, כשמו ב-P וב-J, אך לעולם לא ב-E, או D.
קטע זה מתחבר לקטע הבא של P, בשמות לד, כט.

לב, ד –
לשורת הקשרים בין עגל הזהב של אהרון וזה של ירובעם – ראו במבוא ובהערה לשמות כד, א, ובהערה הבאה.

לב, ד המשך –
אלו המילים ('אלו אלוהיך ישראל' וכו') שירובעם אומר עם עגל הזהב שלו בבית אל, במלכים א, יב, כח.

לב, כה –
המילה 'פרעם' מזכירה את 'פרעה', וזו דוגמה לאזכור ב-E. מופיע גם ב-J, אבל לא ב-P או D.

לג, ז –
משה מזיז את האוהל אל מחוץ למחנה כאן בשמות לג, ז-יא (E), אבל האוהל לא נבנה עד שמות לו (P)!

לג, יא –
כאן ב-E יהושע מתואר כנמצא בתוך אוהל מועד. אבל זה סותר את P, שבו אסור לאף אחד שאינו כהן לעולם להיות באוהל. העונש על העבירה על כך הוא מוות (במדבר א: נא; ג: י, לח; יח: ה, ז).

לג, כג –
ההתגלות האלוהית למשה נאמרת קודם כאן ב-E, אבל היא מתרחשת ב-J, בפרק הבא. RJE אפשר ששילב את שני המקורות האלה ב-לג, יב-כג בדרך כזו, שעכשיו קשה, אולי בלתי אפשרי, להפריד ביניהם.

לד, א –
הלוחות של E נשברו, ועתה מתחיל סיפור הלוחות של J. בטקסט המשולב JE זה יהיה מוזר לתאר את אלוהים רק מצווה את משה להכין לוחות, כאילו אין היסטוריה לדבר, אז RJE מוסיף הסבר שיש תחליף ללוחות הקודמים שנשברו.
ב-E לא נאמר מעולם על הלוחות שנשברו שהם הוחלפו. זה מעלה את הסברה, כי לפי E, הארון שבמקדש ביהודה הכיל לוחות שבורים, או לא הכיל לוחות בכלל. כמו במקומות אחרים, למקור של הממלכה הצפונית, E, היו סימבולים דתיים שונים מזה של הממלכה הדרומית. וראו במבוא.

לד, ז –
הנוסחה הידועה הזו ב-J (שלוש עשרה מידות האל) מדגישה את הרחמנות על פני הצד הקנאי של האל – רחמים, חסד, טוב. כפי שצוין במבוא, P מעולם לא משתמש במילים אלו, או מילים אחרות הקשורות בחסד ורחמים, אלא הוא מדגיש יותר את הצד הקנאי של אלוהים. זו דוגמה חשובה לדרך המיוחדת שבה התנ"ך הופך להיות יותר מסך מרכיביו, כאשר העורך משלב מקורות שונים. J (וכן E ו-D) מדגיש את צד החסד של האל, בעוד P מדגיש את הצד הצודק. הגרסה הסופית והמאוחדת של התורה עכשיו מביאה את שני הצדדים ביחד, באיזון חדש, מציירת את האל כנע בין היותו צודק להיותו רב חסד – ודבר זה הוא אלמנט מרכזי בתפיסת האל ביהדות ובנצרות מאז.

לד, כח –
שמות לד, יד-כו הוא גרסת J של עשרת הדיברות. זה נעשה מפורש לגמרי בפסוקים כז-כח – כז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל. כח … וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים.
שני הדיברות הראשונים ומצוות השבת – יש להן מקבילות בגרסאות האחרות של עשרת הדיברות – בשמות כ ובדברים ה – על אף שהמילים שונות. שבע המצוות האחרות כאן הן שונות לחלוטין.

לד, כט –
כמה סימנים של P נמצאים בקטע זה – ההתייחסות ל'ארון העדות', הבולטות של אהרון, הזיהוי של ההר כסיני, ההתייחסות לאספה ולראשה. (?). החלק הזה מתחיל היכן שהקטע הקודם של P נגמר. זה זורם בהמשכיות כאשר מסירים את הקטעים של J ו-E.
יש לציין שכאן ובשמות לא, יח P לא מדבר על עשרת הדיברות. הלוחות נקראים 'לוחות העדות', ולא מספרים לנו מהי ה'עדות'.

*

ספר ויקרא כולו, פרקים א-כז, הוא ממקור P, המקור הכוהני, למעט מספר הוספות של העורך –
ויקרא כג, לט-מג.
ויקרא כח, לט-מה.

לפרידמן מספר הערות עליו (בעמ' 200, 204, 218, 223, 228 – על הוספת העורך הראשונה, 229, 235 – על הוספת העורך השנייה), אך אדלג עליהן בינתיים.

גם את הערותיו של רד"צ הופמן לא אביא פה.

*

ומקור P ממשיך גם בתחילת ספר במדבר, פרקים א-י, כז. וגם כאן הוספות עורך –
במדבר ג, א
במדבר ט, טו-כג.
במדבר י, יג.
במדבר י, כח. – חתימת חלק זה של מקור זה, והתחלת המקור הבא.

וגם בו הערות של פרידמן, בעמ' 241 ו-256. אך גם על כך אדלג, בינתיים.

*

גם על ספר דברים אדלג בינתיים, למרות שפרידמן מחלק אותו לשני מקורות דויטרונומיסטיים, ד1 ו-ד2, וכן את חלק המצוות שבו, בדברים יב-כה, הוא משייך למקור J. גם בסוף הספר יש מעט התערבות של מקורות J ו-E, וזאת מלבד הוספות עורך שונות. לפרידמן הערות רבות עליו.

תגובה אחת בנושא “שמות כה-מ בתורת התעודות, לפי פרידמן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s