שמות טז בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן.
פרק זה הוא ברובו של P, מלבד כמה חריגות –
שמות טז –
עורך –
א וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
מקור J –
ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.
ובסוף הפרק, חצי הפסוק המודגש הוא מ-J –
לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. לו וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא.
*
פרידמן לא מעיר כאן.
*
רד"צ הופמן מעיר, באופן חלקי –
טז, כג –
כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר.
1. לפי המבקרים שייך הפסוק ה למקור C, ואלו פסוקנו – למקור A, ועל כן הם חייבים להניח שבמקור A השמיט ״העורך״ דיבור זה, או שחוקת השבת מופיעה במקור זה כבר קודם לכן. ועל כל פנים עליהם להודות, שבפסוק ה אכן משה נצטוה על ענין השבת, שאם לא כן, אין להבין פסוק זה כלל.
טז, לה –
עד-באם אל-ארץ נושבת – אין קביעה זו חופפת בדיוק את הקביעה שבסיפא ״עד באם אל-קצה ארץ כנען״, שהרי לפי הקביעה הראשונה לא היה מן בארץ סיחון ועוג, ואלו בספר יהושע (ה׳:י״ח) מתואר שהמן פסק רק אחר שעברו את הירדן1. צריך אפוא ליישב את הסתירה עם המפרשים הסוברים, כי בעבר-ירדן מזרחה ירד המן רק במידה שתוצרת הארץ לא הספיקה לצרכי העם, ופסק רק עם בואם לכנען,2 או נאמר ש״ארץ כנען״ הוא ביאורה של ״ארץ נושבת״, בעוד ש״ארץ סיחון ועוג״ נחשבת עדיין למדבר, מכיוון שלא היה שם מזון כדי צרכי ישראל, ושם הוסיף המן לרדת במידת הצורך.
הערה –
1. אי-אפשר לקבל את הנחתו של Dillmann, שהקביעה הראשונה מקורה במקור C, ואלו השניה מן A, בשל הטעם הפשוט, ששום ״עורך״ לא היה מעמיד שתי קביעות סותרות זו ליד זו.
תגובה אחת בנושא “שמות טז בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן”