בראשית יב בתורת התעודות לפי פרידמן ורד"צ הופמן

בראשית יב בתורת התעודות לפי פרידמן ורד"צ הופמן.

רגיל – J.
מודגש – P.
נטוי – העורך R.

בראשית יב
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ב וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. ג וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן. ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. ז וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו. ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה. ט וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.

י וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. יא וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. יב וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. יג אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ. יד וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד. טו וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה. טז וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים. יז וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם. יח וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא. יט לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ. כ וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ.

*

פרידמן מעיר –
א. לפרק הקודם – יא, לא.
(א). R צריך לפתור את הבעיה שב-P אברם בא מאור, בעוד שב-J הוא בא מחרן. הפתרון של R הוא לציין שמקור המשפחה מאור, ואז הם עצרו בחרן לזמן מה. הפתרון הזה עובד בפסקה זו, אבל הוא משאיר סתירה קודם – ב-יב, א (J) אלוהים אומר לאברם בחרן לעזוב את ארצו ואת מולדתו, אך בהמשך אומר לעבדו – 'לך לארצי ולמולדתי וקח אישה לבני יצחק', והעבד הולך לחרן, לא לאור. לפני ניסוח תורת התעודות פרשנים הציעו פתרונות גאוגרפיים מורכבים להתמודד עם הסתירה הזו.

ב. לפסוק הראשון, יב, א.
ב. שמו של אברם משתנה לאברהם רק ב-P (בראשית יז, ה), ושמה של שרי משתנה לשרה (יז, טו). אין הזכרה של שינוי השמות הזה ב-J או ב-E. יכול להיות שההזכרה שלהם את הדבר הושמטה על ידי העורך למניעת כפילות, או, יותר הגיוני, העורך שינה את שמותיהם של אברהם ושרה לאברם ושרי כאשר הם הופיעו  ב-J ו-E לפני בראשית יז, ה, כדי לשמור על אחדות הנרטיב.

ג. לפסוק יג.
יש שלושה סיפורים בבראשית שבהם אשת הפטריארך מוצגת כאחותו, המלך לומד שהיא בעצם אשת הפטריארך, ואז הבעל ואשתו עוזבים ומשגשגים – בראשית יב, י-כ (J), כ, א-יח (E), כו, ו-יד (J). הראשון והשלישי שניהם ממקור J. אין ביניהם חפיפת דמויות – הסיפור הראשון הוא על אברהם, שרה ופרעה, בעוד השני הוא על יצחק, רברה ואבימלך. הסיפור השני משלב דמויות משני הסיפורים – אברהם, שרה ואבימלך. הראשון והשלישי משתמשים בשם יהוה, בעוד השני משתמש בשם אלוהים.

*

רד"צ הופמן –

ד-
וילך אברם וגו׳ – הרי זה משפט כללי, המתבאר במפורט בפסוק הבא.1

1. מבקרי המקרא מתעלמים מסגנון זה, שהנו שכיח למדי במקרא. לפיהם חלקו הראשון של פסוק ד׳ שייך לנוסח J, ואילו הסיפא של פסוק ד׳ והפסוק ה׳ שייכים לנוסח P. כמובן שהם נאלצים לטעון כך גם משום שמחד — השם ה׳ ״מוכיח״ את חיבורו של הקטע על ידי J, בעוד אשר השאר מתאים לפי לשונו ולפי סגנונו לנוסח P. אלא שלדעתנו זוהי דוקא הוכחה לאחידותו של ספר בראשית.

*

ו-
והכנעני אז בארץ – השווה ראב״ע, שרואה במלים אלה סוד כמוס, אם אין רוצים לפרש כפשוטו ״יתכן שארץ כנען — תפשה כנען מיד אחר״, סוד שאין מקום לגלותו, ״והמשכיל ידום״3 אך כבר העירו4 שכוונת הכתוב להדגיש, כי הארץ היתה אז כבר בידי כנען, וכי משום כך היה צורך בהבטחתו ית׳ שיתן את הארץ, שנמצאת עתה בידי בני כנען — לבניו אחריו. מכאן, שבני כנען הגרו לארץ בתקופה מאוחרת למדי. כנראה היתה הארץ מיושבת בתחילה על ידי שבטים שמיים, אשר נאלצו לסגת לאט לאט מפני בני כנען.5

3. מבקרי המקרא מנסים להוכיח מכאן, שאכן חובר ספר בראשית אחר מות משה, שכן, לדעתם זוהי הערת מחבר שהוערה אחר שהכנעני גורש מהארץ, הערה שכוונתה לציין, שאז, בשעת בוא אברהם לארץ זו, הכנעני עודנו היה בה. אך לא קשה לעמוד על איולתו של ביאור זה — כאילו לא היה ידוע לכול, שבימי אברהם עוד לא גירשו בני ישראל את הכנענים.

*

ח-
לבית־אל – לפי בעלי המסורה מלה אחת. אז עוד היה שם העיר לוז, ורק יעקב כינה אותה בשם בית־אל,1 והיא נקראת כאן על שם העתיד לבוא.2

ויבן שם – גם שם3 בונה אברהם מזבח.

2. לפי רובינסון מקומה של בית־אל חמישה מילין דרומית לשכם, שני מילין צפונית לירושלם. זהה עם החורבות שבקרבת מקרום, שנקראות בפי העם ביתון (און = אל), וכן גם אצל שוורץ (ע׳ 60).

3. קרפס ושטראוס מצאו במזרחה של בית־אל, כמהלך שעתיים ממנה, חורבות שנקראות עוד היום בפי הערבים מדינת גֶאי, והם סוברים שזוהי עי הקדומה; וכן גם שוורץ (ע׳ 56).

*

י-
(הקדמה)
ב. הגירת אברם למצרים (בראשית י״ב:י׳-כ׳)

מיד עם כניסתו לארץ היה על אברם לעמוד בנסיון קשה. אחר שעזב את מולדתו ואת בית אביו, כדי להגיע לארץ המובטחת, הוא נאלץ לעזוב מושבו בארץ זו, אותה קנה ביסורין ובקרבנות, במהרה, כדי להגר לארץ זרה, למקום שבו יארבו סכנות חמורות לו עצמו ולשמה הטוב של אשתו. תחילת הכרתו את הארץ היתה איפוא מן הצד הבלתי נוח שבה, מצד היסורין שבה היא נקנית. ואף על פי כן, אין אברם מתמרמר כלל נגד ההשגחה, אלא נכנע לנגזר עליו לאחר שהוא נוקט באמצעי זהירות מסויימים. ואמנם, אין ה׳ עוזב את עבדו, ולא רק שמצילהו אלא גם שומר על טהרתה של אם אומתו.

שלוש פעמים מסופר עליהן על נשי אבות האומה, כי נלקחו לביתם של מלכים זרים: כאן, אחר כך לקיחת שרי לביתו של אבימלך מלך גרר1 ולבסוף ענין רבקה ואבימלך2 ושונים מאד הם סיפורים אלה זה מזה ביסודם בשביל כל מי שמתבונן בהם.3

בסיפור השלישי אין אפילו משום הצלה על ידי התערבות ישירה מצדו ית׳, אלא אבימלך עומד בעצמו על האמת ואינו מרשה לגעת לרעה ברבקה. הסיפור הראשון נבדל מן השאר על ידי מקום האירוע ועל ידי האישיות המעורבת בו — מלך מצרים. ואילו המשותף שבשלושתם, העובדה שהאבות הגידו על נשיהם, שאחיות הן להם, מחמת אימת המלכות, ושכתוצאה ממנה נלקחו הללו לבתי המלכים, עובדה זו יסודה בנסיבות ובמוסר התקופה, עד כדי כך, שמפליא היה, אילו היה קורה מעין זה רק פעם אחת בנדודיהם הרבים של האבות. ואכן מודה אברם לאבימלך, שעוד בתחילת מסעותיו התנה עם אשתו, שתאמר בכל מקום כי אחותו היא.4

מכל מקום שלושת הסיפורים הללו מאפשרים לנו להתבונן יפה ברמתו המוסרית של העולם דאז. ואולי לא מפתיעה כל כך העובדה שגדולי עולם לא נמנעו לרמוס את הזכויות המקודשות של הזולת ברגל גאווה, כמו שמפתיעה הרשעות המחוכמת, שבה ניסו להחזיק בקביעות במה שקנו לעצמם על ידי הפשע — לסלק בדרכים שונות את הבעל, פן יתבע אי פעם את זכותו על אשתו שנלקחה ממנו בכח הזרוע.

אמנם, אין הכתוב מספר שאכן נעשו פשעים כאלה, אך די הוא לדעת, שתמיד היה צריך לחשוב, כי אמנם מעשים כאלה עלולים להיעשות. ובכך מתבהר לנו עוד יותר הצורך בבחירת האבות ובהבדלתם מן השאר. וייתכן גם ייתכן, שלמטרה זו מצאה התורה לנחוץ לספר לנו על שלושת מאורעות אלה, כאשר בשנים מהם היא מראה לנו, כיצד דואג ה׳ בדאגה מיוחדת להוציא את האמהות מן הסכנות בלי פגם ובלי פגע.

3. אף על פי כן הגיעו מבקרי המקרא למסקנה, שאין כאן אלא שלושה נוסחים של סיפור אחד. עיון קל ביותר יראה, עד כמה מסקנתם זו מבוססת על הדמיון החיצוני בלבד של המאורעות המתוארים.

*

יא-
(יא-יג) בת ששים וחמש היתה שרי באותו זמן, ולכאורה קשה להבין חששותיו של אברם, שאשתו תעורר תשוקתו של מלך מצרים.1 אך כבר השיבו על כך. בתקופת האבות, כאשר הגיל הממוצע של האדם היה יותר מאשר פי שניים של זה השכיח היום, הרי ששים וחמש שנים מקבילות לשלושים שנה בערך, ואין איפוא המסופר כאן מתמיה. גם טענו,2 כי אברם אבינו הפקיר את כבוד אשתו מתוך פחד לחייו.

1. ואכן מסיקים מבקרי מקרא מתוך כך שסיפור זה בדוי הוא.

*

טו –
פרעה – יוסף בן מתתיהו1 באר את המלה פרעה — המלך (piˉouro; ההברה pi = ה״א הידיעה במצרית), ואילו לאחרונה זיהו אגיפטולוגים2 את המלה ב־הבית הגדול (perˉaa או pherˉao שבכתב החרטומים).

1. עתיקות ח׳:ו׳:ב׳
2. השווה Ebers, Aegyten u. d. B. B. Moses, p. 263

*

טז-
ויהי־לו וגו׳ – תמוה הוא שהכתוב מונה עבדים ושפחות בין הבהמות, כלומר כשהבהמות מוזכרות לפניהם ולאחריהם, וסדר דומה לכך מצינו גם להלן כ״ד:ל״ה וגם ל׳:מ״ג.1 אך לא כן להלן ל״ב:ז׳.

1. ומשם ראיה כנגד המבקרים שרוצים לשנות את הסדר שכתוב כאן.

תגובה אחת בנושא “בראשית יב בתורת התעודות לפי פרידמן ורד"צ הופמן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s