פרשת וישלח, בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן. חלק שני

פרשת וישלח, בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן. חלק שני.

בראשית לג מספר את סיפור מפגש יעקב ועשיו. כולו ממקור E, לפי פרידמן, אך בסופו עוד חלק סיפור, ובו חצי פסוק השייך לעורך R. אציין אותו בהדגשה –

בראשית לג –
(יח) וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר.

(יט) וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה.

(כ) וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

*

פרידמן מעיר כאן שתי הערות –
א. הוא אומר שבראשית לב-לג מציגים כמה מהבעיות הקשות ביותר בהפרדה בין J ו-E. בראשית לג א-יז יכול להיות שייך ל-J או ל-E, או לשילוב שלהם שכעת קשה להפרדה. כאשר יעקב אומר לעשיו "קח את ברכתי" (לג, יא), זה נראה שיעקב מפצה את עשיו על לקיחת ברכתו, שקרתה במקור J, בפרק כז. אבל כאשר יעקב אומר לעשיו שהוא רואה את פניו "כראות פני אלוהים" (לג, י), זה נראה כמתיחס לנאמר קודם, כשאמר "ראיתי אלוהים פנים אל פנים", שקורה ב-E (לב, לא). לכן הזיהוי של שני הפרקים האלה הוא מסופק.

ב. בנוגע לפסוק שהוסיף העורך הוא אומר – בפדן ארם משתמש רק מקור P, כמקום שבו יעקב היה שנים עם לבן, אבל כאן הוא בא באמצע הסיפור של JE על חזרת יעקב. גם הפסוק שבו הוא מופיע הוא לא נחוץ בסיפור. לכן סביר שהפסוק הזה הוסף על-ידי העורך. הסיבה של ההוספה יכולה להיות, שלפי שילוב המקורות עכשיו נראה שחזרתו של יעקב לאביו יצחק לקחה הרבה מאוד זמן. P אומר שיעקב נערך לדרכו חזרה בבראשית לא, יח, אבל לא מגיע עד ש-P כותב זאת בבראשית לה, כז. ההוספה כאן מזהה את הישארותו בשכם רק כעצירה בדרך.

*
רד"ץ הופמן מעיר את ההערות הבאות –

בפסוק א, באופן כללי –
הבטחון שבא לו ליעקב על ידי הנצחון במאבק הלילי, איננו מונע ממנו לנקוט באמצעי זהירות שונים.

ויחץ – כמו למעלה ל״ב:ח׳. ברם, למעלה מדובר בעם אשר עמו וברכושו בלבד, בעוד שכאן מדובר בבני ביתו. מובן מאליו היה בשביל יעקב להשאר, יחד עמהם, והוא אף הבין כי עשו יתקיף בראשונה את מחנהו שלו. והנה ערך את בני ביתו באופן כזה שתמיד יהיו האהובים מאחורי האהובים פחות, שמא תבוא תאוות הנקם של עשו על סיפוקה על ידי קרבנות אחדים, והוא יחוס על השאר. ומכיוון שכך, היה צריך לחלק מחנה זה בנוסף ועל אף חלוקת המחנה לשנים שעליה מדובר למעלה.1

ובהערה –
1. ואין איפוא כל ענין ליחס פסוקנו למחבר אחר מל״ב:ח׳, כפי שעושה וולהאוזן. והשווה עוד פירושו של ר״ש דובנו בביאור.

*

על פסוק יח, המזכיר את פדן ארם –
ראשית הפניה להערה קודמת –
8. כ״ה:כ׳ והערה 24 שם (המ׳).

ועוד הערה –
9. מכל מקום מתיחס פסוק זה, אשר משום הביטויים ״בארץ כנען״ ו״פדן ארם״ מיוחס על ידי הביקורת למקור מסויים, לסיפורים ממקורות אחרים, והרי כאן הוכחה כנגד ההנחה של המקורות השונים.

*

על פסוק יט, והזכרת שכם –
אבי שכם – חמור מצויין כאן כאביו של שכם, או כדי להכין את הרקע לתיאור הבא,1 או משום שאמנם היה שכם הנכבד שבכל המשפחה; השווה ל״ד:י״ט. אך ייתכן גם שפירושו של ״אבי״ כאן — בעל או מיסד העיר שכם, כמו ״אבי תקוע״.2

ובהערה –
1. מכיוון שפסוק זה מיוחס על ידי הביקורת למקור אחר מאשר פסוקנו, יוצא שלפחות יודע מקור אחר זה גם מה שמתואר במקור פסוקנו.

*

על פסוק כ, והצבת המזבח –
ויצב־שם מזבח – אין הפועל הצב בא עוד בקשר עם הקמת מזבח,1 אך אין צירוף זה מתמיה כלל. כשם שהפועל הקם בא בקשר עם מצבה ועם מזבח2 כך אפשר גם שהפועל הצב יבוא עם שני השמות האלה.

ובהערות –
1. מבקרי המקרא רוצים לראות בביטוי זה צירוף של שני מקורות על ידי ״העורך״, כאילו נאמר באחד ויצב מצבה, ובאחר ויבן מזבח. וטעמם בזה, מכיוון שלא בא עוד הפועל הצב עם מזבח, כאמור. אולם איש אינו יודע, מה הפריע את ״העורך״ במלה מצבה דוקא כאן ולא, למשל, להלן ל״ה:י״ד, והניעו להחליף את המלה מצבה במזבח, וגם לא ברור מדוע זה לא לקח את כל הביטוי ויבן מזבח מן המקור האחר, וכאילו בקש ״העורך״ לשים חידה בפני המבקרים חריפי המוח.

2. השווה דברים ט״ז:כ״ב ושמואל ב כ״ד:י״ח

3 תגובות בנושא “פרשת וישלח, בתורת התעודות, לפי פרידמן ורד"צ הופמן. חלק שני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s