שבבים

שבבים.
לאחרונה שומעים על שבבים, בהקשר קונסירטיבי. אני אינני שותף לדעה זו, אבל אני מוצא את הדבר מעניין שמילה זו מופיעה בתנ"ך בפסוק אחד, שאביא אותו כאן – עם התמקדות במילה זו – בצירוף כמה פירושים, מתוך אתר 'מקראות גדולות הכתר' –

כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא חָרָשׁ עָשָׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא כִּי־שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן:
הושע ח, ו.

תרגום יונתן:
אֲרֵי מִיִשׂרָאֵל וְהוּא גַּבֵּי אוּמָן הוּא עָבְדֵיהּ דַּחלָא דְּלֵית בֵּיהּ צְרוֹך אֲרֵי לְנִסרֵי לוּחִין יְהֵי עִגלָא דְּשׁוֹמְרוֹן :

ולפי תרגום זה מפרש רש"י:
שבבים – "לנסרי לווחין" (ת"י). ולשון ארמית הוא (ראה סנה' ז , ב): שיבא מכשורא. [ודונש פירש לשון "לא יגה שביב אשו" (איוב יח , ה) – שהעגל יהיה לשביבי אש.]

כלומר, כאן לנו כבר שני פירושים –
א. נסרים, או חתיכות, כפי שמשמעות המילה בימינו.
ב. ניצוצות אש.

ר' יוסף קרא הולך לפי המשמעות השנייה:
כי שבבים יהיה עגל שומרון – לשביבי אש ינתן עגל שמרון , לישרף.

וכן גם ראב"ע:
כי שבבים – כמו 'שביבים' (ראה איוב יח , ה). ויפת אמר (ראה יפת הושע ע' 372 ובהערות) כי עגל שומרון יעשה ישראל להיות שובב. וזה איננו נכון.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
כי שבבים יהיה – כלומר: ידלק; מן "שביב אשו" (איוב יח , ה).

כלומר, כאן גם נוסף לנו פירוש נוסף –
ג. מלשון שובבות.

ור' אליעזר מבלגנצי אכן מצדיק את הפירוש השלישי –
כי שבבים יהיה עגל שמרון. לא כדברי דונש (דונש 58 ) הפותרו 'שביבי אש' (ע"פ איוב יח , ה) , כי לא יתכן מזהב שביבים , ולא כדברי מנחם (מחברת: 'שב') הפותרו לשון 'שבי'; אפס כה פתרון הפסוק כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים וגו' – פתרונו: אלא שובבים ושובבות ועון וחטא הוא עגל שומרון , ולא אלהים. שהרי 'כי' משמש בלשון 'אלא' , כמו "ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו" (דה"ב כ , יב) – פתרונו: אלא עליך עינינו. ופתרון יהיה – לשון הווה , כמו 'הוא'; ופתרון שבבים – ושבבות וחטא ועון הוא עגל שומרון. ולעזו 'משטורמנץ אשטוריל דשומרון'. ונקרא האדם החוטא 'שובב' – פתרונו: מוּשב מדרך טוב , כמו 'עיקר' ו'עיקור'; ובלעז בלשוננו 'משטורמנץ']. ומחמת שלבם זונֶה ושובב תעו אחריו , ולא שיש בו ממש;

וכלומר, פה נוסף לנו פירוש רביעי (של מנחם, שנדחה) –
ד. לשון שבי.

וגם ר' יוסף כספי נוטל את הפירוש השלישי –
ובאמת לא אלהים הוא; והעד: כי באחרית יהיה שבבים – מטעם "וילך שובב" (יש' נז , יז); כלומר: תמורה ושנוי , כי יאבד.

ואילו ר' ישעיה מטראני נוטל את הפירוש הרביעי –
ושבבים הוא לשון 'שבייה' , כמו "ושובבתיך וששאתיך" (יח' לט , ב). ויש מפרשים (ראה רש"י ורד"ק) לשון שבירה , כמו "לנססי לוחין" (ת"י).

*

לבסוף, אביא את פירוש רד"ק, שהולך לפי הפירוש הראשון, לפסוק כולו –
כי מישראל – זה העגל מישראל היה; כלומר: לא למדו עבודה זו מהאומות כמו שאר עבודה זרה שלמדו , אלא מישראל עצמם יצא , מהעגל שעשו במדבר , כמו שפירשנו בספר מלכים (מ"א יב , כח – כט). והוא חרש עשהו – והוא , העגל , אל תחשבו כי אלהים הוא ויש בו כח , כי חרש עשהו , ואיך יהיה למעשה יכולת על העושה אותו?! כי שבבים יהיה עגל שמרון – עתה תראו אם יש בו יכולת להציל העובדים אותו , כי הוא עצמו לא יוכל להציל , כי שבבים יהיה. שבבים – כמו 'שברים'; כלומר , שישברו אותו וישאו אותו לתועלת הזהב , לא לתועלת שיש בו בעודו בצורת עגל. שבבים – שברים וחתיכות; כמו 'שבא מכשורא' בדברי רבותינו ז"ל (ראה סנה' ז , ב); וכן אמרו (ראה שבת פז , א): "וישב משה את דברי העם אל יי'" (שמ' יט , ח) – דברים שמשבבין לבו שלאדם; כלומר: שמשברין. ויונתן תרגם: "ארי לנסרי לוחין".