ארבעת נהרות גן-עדן


בבראשית פרק ב מתוארים ארבעת נהרות גן-עדן –

(י) וְנָהָרּ יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים.

(יא) שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב.

(יב) וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם.

(יג) וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ.

(יד) וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת.
בראשית ב.

פרת וחידקל הם נהרות המוכרים לנו, אך מיהם פישון ודישון?
נעיין בדברי המפרשים, ותחילה לדברי הפירוש המפורסם ביותר, של רש"י –

רש"י –
פישון – הוא נילוס נהר מצרים, ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את כל הארץ נקרא פישון, כמו: ופשו פרשיו (חבקוק א׳:ח׳).

דבר אחר: פישון – שהוא מגדל פשתן, הוא שנאמר בישעיה אצל מצרים: ובושו עובדי פשתים וגו׳ (ישעיהו י״ט:ט׳).

ובהמשך הוא כותב –
כוש ואשור – עדיין לא היו, ונכתב מקרא על העתיד.

קדמת אשור – למזרח של אשור.

הוא פרת – החשוב על כולם, הנזכר על שם ארץ ישראל.

ובמקצת דפוסים –
גיחון – שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאד, כמו: כי יגח (שמות כ״א:כ״ח), שמנגח והולך והומה.

*

אך נעיין עוד בדברי שלושת המפרשים המשכילים של המאה ה-19 – שד"ל, רש"ר הירש ורד"ץ הופמן.

רש"ר הירש כותב –
(י-יד) ונהר יצא מעדן וגו׳ ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים וגו׳ – החוקרים חיפשו את מיקומם של ארבעת הנהרות האלה, ומצאו את מקצתם. החידקל והפרת המוזכרים בפסוק, הם לטענתם נהרות החידקל והפרת של היום (נהר החידקל שבימינו זורם ממזרח לארץ אשור). אך התיאור הגיאוגרפי שבפסוקנו עורר מחלוקת, שכן לפי הבנתם הוא מתאר נהר אחד המתפצל לארבעה ענפים, ונהר כזה לא מצאנו. אך נראה שמה שנעלם מעיני החוקרים הוא, ש״ראשים״ אין פירושו ענפים, אלא ארבעה ראשים נפרדים. הנהר מתחיל כנהר אחד, אך מחוץ לגן עדן, לאחר השקאתו את הגן, הוא נבלע בעומק האדמה, ובהמשך חוזר ופורץ בארבעה מקומות שונים. בתוך גן עדן הוא מעיין אחד, אך מחוץ לגן עדן הוא זורם בארבעה נהרות.

התיאור כאן מתייחס לנהרות וארצות שהיו ידועים היטב בזמן מתן תורה. נראה שהכתוב מונה ארבע ארצות, שכל אחת מהן נתברכה בתוצרת עשירה, וביבול המיוחד רק לה. וכל העושר והשפע של כל ארבע ארצות נפרדות אלה, היה נמצא פעם ביחד בגן עדן.

*

דברים מפורטים יותר כותב רד"ץ הופמן –
מצד אחד מתארים פסוקים אלה, שהגן עדן היה מושקה היטב על ידי נהר, ומאידך מתוארים בפסוקים שלפנינו פרטיו של נהר זה — ובכך יש גם משום פרטים על אזור המצאו של עדן.

המפרשים שמקיימים את פשוטו של מקרא, חלוקים בדעתם באשר לזהותם של ארבעה נהרות אלה. העתיקים שבהם, שידיעותיהם בעסקי גיאוגרפיה לא היו רחבות, מפרשים את הפרטים שבמקרא על פי השמות שהיו מקובלים בזמנם מבלי לשאול אם אמנם ניתן למצוא נהרות אלה. בעוד אשר לגבי פרת וחידקל כולם מסכימים שהכוונה לנהרות שנקראים כך גם כיום הרי הפישון הוא לדעת יוסף בן מתתיהו — הגנגס, ואילו גיחון הוא הנילוס. ונראה שכך סובר גם יונתן בן עוזיאל, המתרגם ״ארץ החוילה״ על ידי ארע הינדקי. התרגום השומרוני, רסע״ג, רש״י — וכנראה גם חז״ל בבראשית רבה — רואים בפישון את הנילוס, ואחרים מזהים את הנהר גיחון בנהר בשם זה המוזכר במלכים א א׳:ל״ג.

פילון רואה בכל פרשת הגן עדן סיפור אליגורי. הגן עדן מסמל, לדעתו, את ״המידה הטובה״. הוא היה מכוון כלפי מזרח, וכך כיוונה של המידה הטובה — לקראת האור. ארבעת הראשים שלהם נפרד הנהר, מסמלים את ארבע פניה, והן חכמה, תבונה, אומץ לב וצדק. בדרך דומה הוא מסביר גם את ענין הנחש, וראה להלן.

*

ואת הפירוש המפורט ביותר מביא שד"ל –
ונהר יוצא מעדן – אין להכריע, אם הכוונה שגם עתה הוא יוצא, או אם הוא כתרגומו היה נפיק, ובימי משה לא היה כן, ויהיה כדעת קצת מן האחרונים שאומרים כי העדן היה במקום שהוא עתה ים.
להשקות את הגן – הזכיר זה לצייר לנו איך לא היה המקום ההוא חסר כלום כי לא היה צריך למי גשמים.
ומשם יפרד וגו׳ – להגיד גודל הנהר שארבעה נהרות שקצתם ידועים בגדלם היו יוצאים ממנו.
ראשים – פירשו המפרשים כתרגומו, רישי נהרין ונ״ל לשון חלק, כמו ויחץ את שלש מאות האיש שלשה ראשים (שופטים ז׳:ט״ז), וכן בשאר לשונות קוראים לחלק ראש (caput, capo). ודעת קליריקוס ואחרים לפניו כי אין להבין מכאן כי מקור אחד לארבעת הנהרות האלה, כי אפשר שהיו הנהרות מתחילים מהלאה לעדן, והיו מתחברים במקום אחד בעדן, ומשם היו יוצאים וחוזרים ונפרדים.

וממשיך –
שם האחד פישון – לדעת מיכאעלים ורוזנמילר הוא Ara או Araxis ובפי הקדמונים Phasis, ויוצא מחלק צפוני של ארץ ארמיניאה, ומתחבר לנהר Kur ונשפך לים הקספי; ולדעת Bochart הוא ענף מנהר פרת, ולדעת קליריקוס הוא Chrysorroa (ע״ש הזהב) היוצא מעיר דמשק; וגיזניוס אומר שהוא Indus; ויוסף פלאויוס כתב שהוא Gangis; ורש״י ור׳ סעדיה והרמב״ן אמרו שהוא נילוס, וכן היא דעת השמרונים. ונ״ל שאם היתה הכוונה על נילוס לא היה אומר שם האחד, אך היה כתוב האחד פישון, כמו והנהר הרביעי הוא פרת, שלא אמר בו מלת שם לפי שאותו נהר היה ידוע לישראל (כמו שרמז רש״י באמרו שנזכר על שם א״י, כלומר שהוא נודע בגבולות הארץ), וכל שכן נילוס היה ידוע ליוצאי מצרים.

ואביא גם את ההמשך –
ארץ החוילה – לדעת Bochart היא בארץ ערב אצל Catipha et Bahare שמשם יוצאות אבנים יקרות, ולדעת קלירוקוס היא קרובה לא״י, ככתוב (שמואל א ט״ו:ז׳) ויך שאול את עמלק מחוילה בואך שור, ודע כי שני חוילה (בני אדם) נזכרו למטה (סימן י׳ {בראשית י׳}), אחד בבני כוש, ואחד בבני יקטן, ויש אומרים שהיא מדינת Calchis המפורסמת אצל הקדמונים בעבור הזהב ונקראת עתה Mingrelia, ולדעת מיכאעליס ורוזנמילר היה אצל הנהר Araxis גוי הנקרא Chevalissis ע״ש חוילה, וכן בלשון רוסיא הים הקספי נקרא Chevalinskoie More; ודעת גיזניוס שהיא India.

הסובב – לא מקיף, אלא עובר וסובב בארץ (קליריקוס ורוזנמילר).

ושד"ל ממשיך –
וזהב הארץ ההיא טוב וגו׳ – לא מצאתי טעם להודעת דברים אלה, ונראה שהם לתפארת הענין מאחר שהוא מדבר בארץ קרובה לעדן.

טוב – מצאנו במקומות הרבה טוב ענינו יפה.

שם הבדולח – קליריקוס ורוזנמילר אומרים שהוא bdellium, והוא שרף אילן (resina), והיא דעת יוסף פלאויוס, וכן תרגמו סומכוס, עקילס, תיאודוציאון, והיירונימוס, אמנם (כמו שכתב גיזניוס) אין השרף הזה ענין יקר וחשוב כ״כ שיוזכר בין הזהב ואבן השהם. ודעת ר׳ סעדיה ור׳ יונה ואחריהם Bochart שהוא המרגלית הנקראת Perla, וזה נראה נכון, ונכון ג״כ שלא קראו אבן כמו שקרא השהם, כי המרגלית איננה אבן.

ואבן השהם – לדעת אנקלוס ותרגום ירושלמי וסורי וערבי הוא אבן beryllus, ולדעת אנקלוס יוסף והיירונימוס הוא Sardonyx או Onyx.

וחזרה לעניין הנהרות –
גיחון – קליריקוס אומר שהוא Orontis בארץ ארם, ולדעת מיכאעלים ורוזנמילר הוא Oxus בארץ Tartaria, ונקרא עכשו Abi-Amu, וקורין אותו הערביים גיחון, ואין זו ראיה, כי הרבה נהרות נקראים גיחון בלשון ערבי ופרסי, כי הוראת השם הזה כמו יוצא, מן כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ׳:כ״ג), כי אתה גחי מבטן (תהלים כ״ב:י׳), גם אצל ירושלים מצינו גיחון, והוא שִילוֹחַ (מלכים א א׳:ל״ג); ודעת יוסף פלאויוס, ואחריו רבים מקדמוני הנוצרים, והיא ג״כ דעת ר׳ יוסף קמחי, ודעת גיזניוס, כי גיחון הוא נילוס, והביא ראיה מבן סירא (כ״ד:ל״ז): Qui mittit disciplinam, sicut lucem, et assistens quasi Gehon in die vindemiae, והוא אומר כי מלת כָאֹר (sicut lucem) ענינה כַיְאוֹר, כמו בעמוס ח׳:ח׳, ואומר עוד כי אולי נילוס נקרא בשם גיחון בעברו בארץ כוש, ונקרא יאור ושיחור בעברו במצרים.

וממשיך –
חדקל – בלשון ארמית דִגְלַת, בהשמטת הח׳ית וחילוף הק״וף בגימ״ל והוא Tigris {טיגריס}, וזה ידוע מספרי הקדמונים.

ההולך קדמת אשור – חידקל הולך למזרח בבל ולמערב שאר ארץ אשור; ונראה (כדברי רוזנמילר) כי משה קרא אשור לאותו חלק היותר קרוב לארץ ישראל, והוא בבל ומה שסמוך לה, כי שם אשור נאמר לפעמים על ארץ כשדים, וכן הוא אומר כי מִכְתָבֵנו נקרא כתב אשורי שעלה עמנו מאשור ר״ל מבבל.

הוא פרת – שהיה ידוע להם, ונקרא בלשון הקודש הנהר סתם, או הנהר הגדול, ועֵבר הנהר הוא כנוי לארץ אשר מהלאה לפרת (Mesopotamia) שהוא בין שני נהרות פרת וחדקל.

*

לסיכום, נראה שיש הסכמה ביחס לפרת ולחידקל, ומחלוקת לגבי השאר. פירושים בולטים הם פישון, שהוא הנילוס (לפי רש"י ואחרים), או הגנגס (לפי יוסף בן מתתיהו ועוד), וגיחון, שלדעת אחרים הוא הנילוס.
לפירוש שד"ל ברובו קשה לי להתייחס, כי איני מזהה את רוב השמות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s