האם היופי חשוב בתנ"ך?

(מאמר ישן מאתר הניווט בתנ"ך)
הופנתי היום למאמר של יאיר זקוביץ על נשים בתנ"ך, והוא הזכיר לי, בתחילתו, את המאמר הזה. אתם מוזמנים להשוות.
זה המאמר של זקוביץ –
https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13275

*

יוון וישראל: האם היופי חשוב?

מאת: חגי הופר

האם היופי חשוב או לא בעיני התנ"ך?

מצד אחד יש את הפסוק המפורסם:
משלי לא30: "שקר החן והבל היפי אשה יראת ה' היא תתהלל"

אך מצד שני אנו רואים כי התנ"ך טורח להזכיר ולהלל את יופיין של נשים רבות וגם גברים (גם אם לעיתים הדבר מתבקש מתוך הסיפור):
שרה, בראשית יב11: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה, וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ 'הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ'"
רבקה, בראשית כד16: "וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד, בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ"
רחל, בראשית כט17: "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה"
יוסף, בראשית לט6: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה"
דוד, שמואל א טז12: "וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי ויאמר ה' קום משחהו כי זה הוא", שמואל א יז42: "ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו כי היה נער ואדמני עם יפה מראה"
תמר אחות אבשלום, שמואל ב יג1: "ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד"
אבשלום, שמואל ב יד25: "וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום"
תמר בת אבשלום, שמואל ב יד27: "ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה"
אבישג השונמית, מלכים א א3: "ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית ויבאו אתה למלך", מלכים א א4: "והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה"
בנות איוב, איוב מב15: "ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם"
הרעיה בשיר השירים, שיר השירים א8: "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים"
שיר השירים א15: "הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים"
שיר השירים א16: "הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה"
שיר השירים ד1: "הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד"
שיר השירים ד7: "כלך יפה רעיתי ומום אין בך"
שיר השירים ה9: "מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו"
שיר השירים ו1: "אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך"
שיר השירים ו4: "יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות"
שיר השירים ו10: "מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה אימה כנדגלות"
אסתר, אסתר ב7: "ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת"

וגם באופן כללי היופי מוזכר לטובה:
ירמיהו יא16: "זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך לקול המולה גדלה הצית אש עליה ורעו דליותיו"
ירמיהו מו20: "עגלה יפה פיה מצרים קרץ מצפון בא בא"
יחזקאל לא9: "יפה עשיתיו ברב דליותיו ויקנאהו כל עצי עדן אשר בגן האלהים"
זכריה ט17: "כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתלות"
תהלים מה12: "ויתאו המלך יפיך כי הוא אדניך והשתחוי לו"
תהלים נ2: "מציון מכלל יפי אלהים הופיע"
קהלת ג11: "את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף"
ויש עוד.

ואפילו ישנו ביטוי המזכיר לנו את האידיאל היווני המשווה את היפה והטוב (האתי והאסתטי):
קהלת ה17: "הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים כי הוא חלקו"

אם כך מה הנכון?
דומני שבמקרה זה כששני פסוקים נראים כסותרים זה את זה יבוא הפסוק השלישי ויכריע ביניהם ויסבירם, וכך כתוב:
משלי יא22: "נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם"
אם כך נראה שאין פסול ביופי כשלעצמו, אלא אדרבא – הוא מעלה חיובית, אלא שהוא אינו שווה כאשר האישה בפנימיותה מקולקלת, מה שנקרא כאן 'סרת טעם'.

כהיפוכה של אישה זו ולהשלמת הטענה המועלית כאן נביט באביגיל אשת נבל הכרמלי, שלא הובאה קודם כי היא מובאת עכשיו, ובה נאמר – שמואל א כה3: "ושם האיש נבל ושם אשתו אבגיל והאשה טובת שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבו", אך היא גם טובת טעם, שכן דוד מברכה – שמואל א כה33: "וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והשע ידי לי".

אם כך ידועה היא יפיפיותו של יפת כבפסוק – בראשית ט27: "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו", אך גם התנ"ך לא בוחל ביופי עצמו.

עם זאת, יש לציין, כי על דמות המופת התנ"כית – אם זה המשיח ואם זה עם ישראל כפירושיו – נכתב הדבר הבא:
ישעיה נג2 "ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה לא תאר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו"
אם כך בכל זאת המהות יותר חשובה מהחיצוניות. ועל אותה דמות – לפי אחד הפירושים ולפי פשוטו ידבר על המלך – נאמר עם היפוכו של דבר:
תהלים מה3: "יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם"
מפרש מצודת דוד:
יפיפית – אתה מלך המשיח הנך יפה במעשיך מכל בני אדם ודברי פיך המה בחן כאלו נשפך החן על שפתותיך ובעבור זה ברכך אלהים לעולם.
ונשים לב שהוא אומר יפה במעשיך ולא בחיצוניותך, אף כי אין זה פשט הכתוב. דמותו של המשיח מלאה סתירות, שניתן אמנם ליישבן, וזה גם כן סוד קסמו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s