על תיקוני לשון בספר שמואל

אני מעיין עכשיו שוב בספר שמואל, אבל כל כך הרבה כבר נכתב עליו, וגם אני כתבתי דברים בעבר, כך שאיני רואה צורך להוסיף.
אבל לשני דברים שמתי לב בקריאה זו, למרות שגם הם ידועים –
הראשון – שלדעתי ספר שמואל הוא הספר הכי דרמטי בתנ"ך, אף יותר מספר בראשית. הוא מלא ברגשות, בתככי שלטון, ואף בהפרעות פסיכולוגיות (תסביך הרדיפה של שאול). לא פלא, אם כך, שהוא אחד הספרים האהובים ביותר בתנ"ך (לפי התרשמותי).
שנית – וגם זה ידוע כמובן – הנוסח שלו הוא מהמשובשים ביותר, הן מבחינת הנרטיב – סיפורים חוזרים וכיוב', מה שהעלה את הסברה שיש כאן שני מקורות, והן מבחינת הניסוח המילולי.
אתן שתי דוגמאות –

בסוף פרק י' נאמר על שאול.

וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ.
שמואל א, י, כז.

אלא שאת המילים האחרונות – 'ויהי כמחריש' מתקנים, בין היתר על פי הופעה בתרגומים קדומים – 'ויהי כמו חודש', ששייך לפרק הבא, שפותח כך –

וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵשׁ גִּלְעָד וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ כְּרָת לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ.
שמואל א, יא, א.

(בפוסט שכתבתי הבוקר ואשתף מיד, התבלבלתי בניסוח וכתבתי שהתיקון הוא 'ויהי כמחרת'. ובכן, זו טעות, אבל טעות חביבה ואפשרית במידה מסוימת, אף כי לא שייך לצרף כ' הדמיון ליום המחרת, וכן קשה להסביר חילופי ש' ות' בסוף המילה).

דוגמה שנייה, ידועה אף היא –

בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל.
שמואל א, יג, א.

בתרגום השבעים, אם אני זוכר נכון, מופיעה השלמת החסר – 'בן ארבעים שנה שאול במלכו', אך בכל אופן ברור שהושמטה פה מילה (אף כי לפרשנים המסורתיים יש גם הצעות אחרות).

ולבסוף – אתמול הזכרתי את מיכל, שלא היה לה בן, לפי מקור אחד, אך במקור אחר נאמר –

וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל אֶת אַרְמֹנִי וְאֶת מְפִבֹשֶׁת וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי.
שמואל ב, כא, ח.

חז"ל אומרים פה מה שאומרים (שגידלה את בני מירב אחותה, ולכן הם נחשבים כמו בניה), אבל ברור שיש כאן שיבוש, וצריך היה לכתוב – מירב (שעדריאל אכן היה בעלה).

יש החוששים משינויים אלה, אך לדעתי אין מה לחשוש, אלא שגם אין להפריז בכך. ועל כך כתבתי בקצרה הבוקר, בעקבות קריאה במאמר בנושא, שאצרף קישור גם אליו.
וזה מה שכתבתי –

מאמר מעניין באתר רציו, הדתי אבל רציני. על תיקוני הלשון של מבקרי המקרא.
זה תחום שאף פעם לא העמקתי בו יותר מדי, ובאמת תמיד הוא נראה לי מפוקפק. מבקרי המקרא בתחום הזה לוקחים להם חירות מוגזמת, ומוציאים תחת ידם דברים מופרכים.
כאן המאמר מוסיף שרוב גדול שלהם בכלל לא בקיאים בעברית, ועדיין הם מרשים לעצמם לתקן.
אני מקבל דברים רבים שכתובים במאמר זה, אם כי צריך לבחון כל דבר לגופו. כי יש תיקונים שבכל זאת נחוצים. הרי התנ"ך הוא טקסט קדום, וסביר להניח שיש בו שיבושים, וכמה מהם בולטים.
למשל, הנאמר על שאול – 'ויהי כמחריש', שנאמר בסוף הפרק, מתוקן ל'ויהי כמחרת' (סליחה, טעות שלי – 'ויהי כמו חודש'), ששייך לפרק הבא, וזו כנראה הגרסה הנכונה.
אבל, כאמור, את התיקונים האלה צריך לעשות במשורה ובזהירות, ולא כך נעשה.
אעיר עוד שביקורת זו התחילה במאה ה-19, והיו פרשנים יהודים-מסורתיים בני הזמן שהתייחסו אליה, ואני נהנה לקרוא את דבריהם. אלו הם – שד"ל, רש"ר הירש ורד"ץ הופמן, המלומדים.
(אה כן – רק קחו בחשבון שזה ארוך).

וזה המאמר –
https://rationalbelief.org.il/%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%91%d7%a7%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%90-%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95/

*

ואולי יש קשר בין שני הדברים (על דרך הדרש) – כשאדם מאוד מרוגש – הוא עושה טעויות…