מצח נחושה

אתמול האקדמיה ללשון עברית העלתה פוסט חביב (קישור בסוף), ששואל למה אומרים 'במצח נחושה' ולא 'במצח נחוש'?
והתשובה – נחושה אינה כאן שם תואר אלא שם עצם, במובן נחושת.
כך גם פירשו המפרשים את הפסוק, שבו ביטוי זה מופיע –

מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה.
ישעיה מח, ד.

מצודות –
ומצחך נחושה – כן יאמר על מי שהוא מעיז ביותר שהוא מרים מצחו ומחזקו כנחושה וכן נאמר חזקו פניהם מסלע (ירמיהו ה׳:ג׳).

נחושה – נחושת.

רד"ק –
…וכן מצחך הוא כנחושה שלא תבוש מפני, כי העזות יראה במצח ובפנים, כי מי שיש בו העזות ירים מצחו ופניו כנגד מוכיחו כאלו מצחו ופניו קשים שלא יוכל להכניעם ולהכלם אלא ירים בעזות מצחו ופניו, וכן כתוב חזקו פניהם מסלע.

שד"ל –
ומצחך נחושה – כטעם ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם (ירמיהו ג׳:ג׳), וכן חזקי מצח וקשי לב המה (יחזקאל ג׳:ז׳).

*

והיום הביטוי הזה נפוץ בעיקר בצירוף – 'לשקר במצח נחושה', כלומר בלי בושה. (וד"ל).

*

הפוסט של האקדמיה ללשון –
https://www.facebook.com/167698419966889/posts/6216614575075213/