'ישראל באומות כלב באיברים'

(לסיכום קריאה חוזרת בספר הכוזרי).

טענה חוזרת אצל הנוצרים היא, שעבד ה' המוזכר בישעיה נג' לא יכול להיות עם ישראל, כי עם ישראל בעצמו חטא, ולא כיפר עבור חטאות העמים האחרים.
הנה למשל במאמר עכשווי –

"הרמז השישי הוא שהעבד מת במקום אחרים (פסוקים 6-4, 8, 10, 12). הוא סובל למען אחרים, כדי שהם לא יצטרכו לסבול עקב חטאיהם. בשום מקום בכתובים או בהיסטוריה היהודית לא סבל ישראל למען הגויים, אם כי סבל רבות מידם, ישראל סבל, אבל סבלו תמיד בא לו בגלל חטאיו".
https://igod.co.il/%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%A0%D7%92-%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%93%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%95-%D7%95%D7%A1%D7%91%D7%9C%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97/

מעניין לראות שכבר ריה"ל בכוזרי מתמודד עם טענה זו, ובהקשר זה הוא אומר את אמירתו המפורסמת, ש'ישראל באומות כלב באיברים'.

אצל ריה"ל זה יסוד גדול, וכן הוא מפורסם עד היום בחלוקת האנושות ההיררכית שלו – דומם, צומח, חי, חי-מדבר שהוא האדם – וזה ידוע, אך הוא מוסיף מעליו את היהודי. כלומר, כאן תפיסה דתית גזענית, כמה שלא מנסים להפוך את זה. (אבל נשים לב שבקטע הבא הוא מוסיף לה דרגה נוספת – הנביאים, או החסידים והצדיקים).

בזאת, כמו גם בדברים אחרים, הוא מובדל מהרמב"ם, שאמנם בפירוט המצוות שלו חוזר על הפליית הגויים, אך בספרו הפילוסופי מעמיד את יתרון האדם כאדם חושב, ללא שיקולי גזע. וכאמור, גם בדברים אחרים שני הוגים אלה נבדלים. למשל – הרמב"ם מחשיב את הכרת אלוהים השכלית, ואילו ריה"ל נוטה להמעיט בחשיבותה ולהעדיף את האמונה התמימה. הרמב"ם, נראה, רואה חשיבות בכך שהאל הוא הבורא, ואילו ריה"ל מתמקד בצד ההיסטורי – האל שהוציא את ישראל ממצרים, זה יסוד האמונה, לשיטתו.

לכך הוא כמובן מוסיף את הראיה המפורסמת שלו ממעמד הר סיני, שכל העם היה נוכח בה, שזו טענה היסטורית. ואילו הרמב"ם לשיטתו מעדיף את הראיות השכליות.

אך מלבד דברים אלה, מפעים עד כמה הרמב"ם וריה"ל חוזרים על אותם הדברים. גם ריה"ל מדבר על התייחסות אל האל בדרך השלילה, על תאריו שאינם מבטאים את עצמותו, אלא יש להבין אותם כמטאפורה, ואפילו על דרך האמצע המומלצת, וכן עוד הרבה. כמובן – זו הייתה הגות ימי הביניים והם למדו מאותם הספרים, אך יפה להיווכח בכך, ויהיה מעניין למצוא את הדומה והשונה בדרך מפורטת יותר.

הנה הקטע –

הכוזרי, חלק שני –
לד – … וְכִמְשַׁל הַמַּאֲמָר בְּ"הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי" מִן "לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנוּהוּ", רְצוֹנוֹ לוֹמַר: שֶׁהוּא מִשִּׁנּוּי הַנִּרְאֶה וְרֹעַ מַרְאֵהוּ- כְּמוֹ הַדְּבָרִים הַמְטֻנָּפִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם אַסְטְנֵיסוּת לְהַבִּיט אֲלֵיהֶם וּמַסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶם, נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי.

לה – אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיךְ יִהְיֶה זֶה מָשָׁל לְיִשְׂרָאֵל וְהוּא אָמַר: "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא" וְיִשְׂרָאֵל לֹא מָצָא אוֹתָם מַה שֶּׁמְּצָאָם כִּי אִם בַּעֲוֹנוֹתָם.

לו – אָמַר הֶחָבֵר: יִשְׂרָאֵל בָּאֻמּוֹת כַּלֵּב בָּאֲבָרִים, הוּא רַב חֳלָיִים מִכֻּלָּם וְרַב בְּרִיאוּת מִכֻּלָּם.

לז – אָמַר הַכּוּזָרִי: הוֹסֵף לִי עוֹד בֵּאוּר.

לח – אָמַר הֶחָבֵר: שֶׁהוּא בָחֳלָיִים מַתְמִידִים הַפּוֹגְעִים אוֹתוֹ בְכָל עֵת, מִדְּאָגוֹת וִיגוֹנוֹת וּפַחַד וּנְטִירָה וְשִׂנְאָה וְאַהֲבָה וְסַכָּנוֹת, וּמִזְגוֹ, עִם הָעִתִּים, בְּהִפּוּךְ וּבְשִׁנּוּי מִתּוֹסֶפֶת וּמִגְרַעַת הַנְּשִׁימָה, מִבַּלְעֲדֵי הַמַּאֲכָלִים הָרָעִים וְהַמִּשְׁתֶּה הָרַע וְהַתְּנוּעוֹת וְהַטְּרָחִים וְהַשֵּׁנָה וְהַקִּיצָה, כֻּלָּם פּוֹעֲלִים בּוֹ, וְזוּלָתוֹ מִן הָאֲבָרִים בִּמְנוּחָה.

לט – אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּבָר נִתְבָּאֵר לִי אֵיךְ הוּא רַב-חֳלָיִים מִכָּל הָאֲבָרִים. וְאֵיךְ הוּא רַב-בְּרִיאוּת מִכֻּלָּם?

מ – אָמַר הֶחָבֵר: הֲיִתָּכֵן שֶׁתִּתְעַכֵּב בּוֹ לֵחָה, שֶׁתֵּעָשֶׂ בוֹ מֻרְסָא אוֹ סַרְטָן אוֹ תְבַלוּל אוֹ חַבּוּרָה אוֹ בִטּוּל הַהַרְגָּשָׁה אוֹ רִפְיוֹן, כַּאֲשֶׁר יִתָּכֵן בִּשְׁאָר הָאֲבָרִים?

מא – אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶה לֹא יִתָּכֵן, כִּי בְיוֹתֵר מְעַט מִזֶּה יִהְיֵה הַמָּוֶת, וְשֶׁהַלֵּב בְּזִכּוּךְ הַרְגָּשָׁתוֹ מִפְּנֵי זַכּוּת דָּמוֹ וְרֹב כֹּחוֹ הוּא מַרְגִּישׁ בַּדָּבָר הַמֻּעָט שֶׁיִּפְגָעֵהוּ וְדוֹחֶה אוֹתוֹ מֵעָלָיו בְּעוֹד שֶׁתִּשָּׁאֶר-בּוֹ יְכֹלֶת לְדְחוֹת, וְזוּלָתוֹ אֵינֶנּוּ מַרְגִּישׁ בְּהַרְגָּשָׁתוֹ וּמִתְעַכֶּבֶת בּוֹ הַלֵּחָה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ מִמֶּנָּה הֶחֳלָיִים.

מב – אָמַר הֶחָבֵר: אִם כֵּן שָׁעֳרוֹ וְהַרְגָּשָׁתוֹ הֵם מְבִיאִים עָלָיו רֹב הֶחֳלָיִים, וְהֵם הַסִּבָּה לִדְחוֹתָם מֵעָלָיו בְּהַתְחָלַת פְּגִיעָתָם קֹדֶם שֶׁיִּתְיַשְּׁבוּ.

מג – אָמַר הַכּוּזָרִי: כֶּן-הוּא.

מד – אָמַר הֶחָבֵר: וְכֵן הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי מִמֶּנּוּ כְּמַעֲלַת הַנֶּפֶשׁ מִן הַלֵּב, וְעַל כֵּן אָמַר: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם", וְאֵלֶּה הֵם הֶחֳלָיִים. אֲבָל הַבְּרִיאוּת – מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: "מוֹחֵל לַעֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן", כִּי אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ עֲוֹנוֹתֵינוּ לְהִתְעַכֵּב עָלֵינוּ וְיִהְיוּ גוֹרְמִים לְאָבְדֵנוּ לְגַמְרֵי, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָאֱמוֹרִי שֶׁאָמַר עָלָיו: "כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה", וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁהִתְחַזֵּק חֳלִי עֲוֹנוֹתָיו וְהֵמִית אוֹתוֹ. וְכַאֲשֶׁר הַלֵּב מִשָּׁרְשׁוֹ וְעַצְמוֹ זַךְ, שְׁוֵה הַמֶּזֶג דְּבֵקָה בוֹ הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה, כֵּן יִשְׂרָאֵל מִצַּד שָׁרְשָׁם וְעַצְמָם, וְכַאֲשֶׁר יַשִּׂיג הַלֵּב מִשְּׁאָר הָאֲבָרִים חֳלָיִים מִתַּאֲוֹת הַכָּבֵד וְהָאִצְטוּמְכָא וְהַבֵּיצִים מֵרֹעַ מִזְגָּם, כֵּן יִשְׂרָאֵל – יַשִּׂיגוּם הֶחֳלָיִים מֵהִתְדַּמּוּתָם בַּגּוֹיִם, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם". וְאַל יִהְיֶה רָחוֹק בְּעֵינֶיךָ שֶׁיֹּאמַר בִּכְמוֹת זֶה: "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא", וַאֲנַחְנוּ בְּצָרָה וְהָעוֹלָם בִּמְנוּחָה, וְהַצָּרוֹת הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָנוּ סִבָּה לְתַקָּנַת תּוֹרָתֵנוּ וּבֹר הַבַּר מִמֶּנּוּ וִיצִיאַת הַסִּיגִים מִתּוֹכֵנוּ, וּבְבֹרֵנוּ וְתִקּוּנֵנוּ יִדְבַּק הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ, כִּי הַיְסוֹדוֹת נִהְיוּ לִהְיוֹת מֵהֶם הַמּוֹצָאִים, וְאַחַר כָּךְ הַצֶּמַ,ח וְאַחַר כָּךְ הַחַיִּים, וְאַחַר כָּךְ הָאָדָם, וְאַחַר כָּךְ סְגֻלַּת הָאָדָם, וְהַכֹּל נִהְיָה בַעֲבוּר הַסְּגֻלָּה הַהִיא לְהִדָּבֵק בָּהּ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְהַסְּגֻלָּה הַהִיא בַּעֲבוּר סְגֻלַּת הַסְּגֻלָּה, כְּמוֹ הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִיִדים. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ נִסְדַּר מַאֲמַר הָאוֹמֵר: "תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ", וְאַחַר כֵּן "תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּךָ", וְאַחַר כֵּן "צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ", מִפְּנֵי שֶׁהֵם סְגֻלַּת הַסְּגֻלָּה.