עריץ

חשבתי על המקור של המילה עריץ, שמופיעה בתנ"ך פעמים רבות. בוויקימילון מפנים לכמה מקורות בשפות העתיקות, אך הם לא מספיק משכנעים.
זה מה שנכתב שם –

באוגריתית מופיע כשם תואר המכיל את שמה של האלוהות עשתרת (עט'טר) – "ערד'" בהוראת "הנורא" . בערבית עָּרֲדַ'ן عَرَّضَ בהוראות שונות, חלקן במשמעות – להרחיב, להתפרס,לספח, להתרבות.

ארמית-סורית כפועל, ܥܪܕ (ˁrd) בהוראת "התפרא". תיבה סורית זו מהווה צורה נוספת לשם "מַערְדוּ" בהוראת ליהפך פראי. "מרדו" mˁrdw בסורית- ליהפך פראי. ובעברית "מרדו" – במשמעות "התקוממו". גזרונים הקשורים בתיבת ערד ܥܪܕ מגולמים בשמות המופיעים הן בסורית: רצועתא rṣwˁtˀ, והן בעברית (וזאת לאור חילופי צ'-ד' בין סורית לעברית) ראו – (עבד) נרצע, רצועה.

*

כלומר – עיקר המקורות מפנים למילים שמשמען הרחבה, ואולי מכאן ניתן ללמוד על קרבת ערץ-ארץ. אך סוף הדברים יוצר קישור שיותר נראה לי, ואף אפשר להרחיבו –
הרי יש קשר משמעות בשורשים בעלי האותיות הזהות ער"ץ רע"ץ ורצ"ע.
הנה ההגדרות שלהם מתוך מילון ספיר –

עוֹרֵץ [תנ]
1. שובר, משחית: העלה נִדף תַערוץ ואת קש יבש תִרדֹף? (איוב יג 25); קמת לערוץ ארץ (מלשון הפיוט)
2. פוחד: אַל תַערֹץ ואל תֵחָת כי עִמך ה' אלֹהיך (יהושע א 9); מעוז גאונו עָרצו רבים (מלשון הפיוט)
3. מפחיד: מִפני פחד ה' ומהדר גאונו, בקוּמו לַערֹץ הארץ (ישעיהו ב 19); בהיותו תקיף ועורֵץ שאר אנשים (ספרות ימי הביניים)

רוֹעֵץ^{1 [תנ]}
משַבֵּר, מרוצֵץ, מפוצֵץ, מֵביס, מַשמיד: יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב (שמות טו, 6), וירעצו וירֹצצו את בני ישראל (שופטים י 8);

רוֹעֵץ^{1 [תנ]}
מהשורש הארמי <רעע> (במשמעות לשבור, לרוצץ). בחילופי עי"ן בצד"י המקובל בעברית נתקבל גם השורש <רעץ>

(ואני אוסיף שייתכן שרעץ הוא ממקור כפול – רע+רץ, רצץ)

רוֹצֵעַ
1.[תנ] מנַקֵב בּמַרצֵע, דוקר: ורצע אדֹניו את אָזנו במרצע ועבדו לעֹלם (שמות כא 6); צריך לרצוע חור נוסף בחגורה כדי שיהיה אפשר לסגרה
2. [תמ] מַלקֶה ברצוּעה: כל הנושא אישה שאינה הוגנת לו, אלִיָהוּ כופתו והקדוש ברוך הוא רוצעו (קידושין ע)

*

אם כך, העריץ הוא רועץ ורוצץ, רוצע ופוצע.