דור רביעי

הרבה מאוד נכתב על שלוש עשרה מידות האל, וכאן אציין רק דבר אחד.
נכתב –

שמות לד –
 ו וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. ז נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. 

והנה, בתפילה עוצרים את המידות במילה 'ונקה', וכן רוב שיטות הספירה נוהגות כך. אבל ניתן לטעון שגם ההמשך הוא מידת רחמים. כיצד? פשוט – אלוהים לא מעניש מיד, אלא מחכה ארבעה דורות עד מתן העונש.
דבר דומה ניתן למצוא גם אצל רש"י ואבן עזרא, למשל –

רש"י –
על רבעים – דור רביעי. 

אבן עזרא על שמות כ, ד –
כי הנה מפורש הוא: לשונאי, כי אם היה הבן מאוהבי השם, לא יפקוד עליו עון האב. והטעם הוא: שהשם לא יאריך אפו אם יהיו עד ארבעה דורות שונאי השם כולם.
ויש אומרים: שיכרת הראשון, גם השני, גם השלישי.

*

באופן דומה נאמר גם על גלות בני ישראל במצרים –

בראשית טו, טז –
וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה.

מפרש רש"י –
ודר רביעי – לאחר שיגלו למצרים יהיו שם ג׳ דורות, והרביעי ישוב לארץ הזאת, שבארץ כנען היה מדבר עמו וכרת ברית זו. וכן היה: יעקב גלה למצרים, צא וחשוב דורותיו: יהודה, פרץ, חצרון, כלב בן חצרון מבאי הארץ היה.

כי לא שלם עון האמורי – להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב״ה נפרע מן האומה עד שתתמלא סאתה, שנאמר: בסאסאה בשלחה תריבנה (ישעיהו כ״ז:ח׳).

(ובאמת, כל האנשים המוזכרים בשושלותיהם, נמצא בהם ארבעה דורות מדור יוצאי מצרים לדור הכניסה לארץ. הידוע ביותר – משה, בן עמרם, בן קהת, בן לוי, אך כן גם רבים אחרים. ולפי חישוב זה מפרשים חז"ל – וכן מופיע ברש"י – את מניין שנות מושב ישראל במצרים כ-210 שנים, ולא 400 כנכתב, שהם מחושבים מימי ברית בין הבתרים. ואמנם, גם ב-210 שנה ארבעה דורות נכנסים רק בדוחק רב, אך זה בגבולות האפשר. והסבר אפשרי אחר הוא לומר כי 'בני בנים כבנים', וכי לא נספרים כל הדורות, אך אחדות הספירה של ארבעה דורות מעידה כנגד פתרון זה. ואם כך למה נכתב ארבע מאות שנה? נמשיך לפירוש הבא – )

ורשב"ם המשוחזר –
ודור רביעי ישובו הנה – המפרש דור רביעי של ישראל ישובו הנה לארץ ישראל טועה הוא, כי מאחר שנתן קצבה לארבע מאות שנה מה לנו אם דור רביעי או דור חמישי, והלא מכל מקום יתעכבו ד׳ מאות שנה. אלא הכתוב נותן טעם למה יתעכבו ד׳ מאות שנה, לפי שאחר דור רביעי של אמוריים ישובו הנה. כי הדור מאה שנה, כאשר נמצא במסכת עדיות (משנה עדיות ב׳:ט׳), נמצא ד׳ דורות ד׳ מאות שנה. שאף על פי שיושבי הארץ חטאו ודינם להקיא הארץ את יושביה, צריך אני להמתין ד׳ דורות, כדכתיב: פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי (שמות כ׳:ד׳), אולי יחזרו הבנים בתשובה. כי לא שלם – זמן פרעון שאני עתיד לפרע אליו מן האמורים החוטאים, עד הנה – עד אחר דור רביעי של אמוריים כדכתיב על שלשים וכו׳. זהו עקר פשוטו.

(כלומר, אם אני מבין נכון – ובכל אופן זו ההצעה שאני חשבתי עליה – 400 שנה הן פשוט לשון אחרת של 'ארבעה דורות'. ובאשר לכתוב המזכיר 430 שנה – שם כנראה הכותב הוסיף שלושים שנה מסיבה מסוימת, ולא כאן המקום לדון בזה. וכמובן שמלבד זאת ניתן לטעון שאלו מקורות שונים, אלא שבקריאה המוצעת פה הם דווקא מתיישבים. אבל אבן עזרא מפרש 'דור' אחרת – )

אבן עזרא –
ודור רביעי – רובי המפרשים השתבשו בפירוש: דור. והנה אמרו הקדמונים: עשרה דורות (משנה אבות ה׳:ב׳), ונמצא: לאלף דור (דברים ז׳:ט׳), ובאיוב: ארבעה דורות (איוב מ״ב:ט״ז).

והנכון בעיני: כי פירוש דור – כמו: יושב, מגזרת: מדור באהלי רשע (תהלים פ״ד:י״א), ומדתו הקץ שידור אדם בחלדו, ויש ארוך ויש קצר.

ודור רביעי – אחר היות זרעו גר, והטעם: על מצרים, וכן כתוב: כי גר היית בארצו (דברים כ״ג:ח׳). וכן היה קהת גר, ועמרם, ומשה גם אהרן, ובניהם שבו אל ארץ כנען.