בפיך ובלבבך לעשותו

לפרשת ניצבים.
קראתי את הפרשה וראיתי שכבר כתבתי על כל הנושאים בה. כן, גם על 'בשרירות לבי אלך', שהזכרתי לפני כמה שבועות בהקשר האקטואלי, ולפני כמה חודשים הבאתי את פירוש המילים הקשות שבו – 'למען ספות הרווה את הצמאה'.
גם לפסוק שאביא עכשיו כבר התייחסתי כמה פעמים (בעיקר בבמה הקודמת – אתר הניווט בתנ"ך), ואפילו באותו אופן שבו אתייחס אליו כעת. אבל פטור בלא כלום אי אפשר.
ובכן, זה הפסוק המפורסם –

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.
דברים ל, יד.

ומה יש לומר עליו? ראשית, שיש כאן 'השילוש' של מחשבה-דיבור-מעשה, שבחסידות חב"ד מרבים לדבר עליו. ואמנם, פה מופיע הדיבור לפני המחשבה, דבר שנראה חורג מהשורה. אך איני בטוח שניתן לייחס לכך חשיבות רבה, שכן בתנ"ך דברים לעיתים מובאים שלא כסדר, למשל במספרים – לעיתים מוזכרות העשרות, ואז היחידות, ואז המאות, במספר אחד. אבל אם לא כך, אולי נוכל לומר, על משקל 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות', ש'אחרי המילים נמשכים הלבבות'. ובכל אופן יש פה איחוד, הכולל גם את העשייה.

*

והנה, פסוק זה מופיע גם בברית החדשה, באגרת של שאול אל הרומים, אך שם מושמטת המילה האחרונה. כך זה מופיע –

רומים י –
ד ‮הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ הוּא ‮¹‮תַּכְלִית‮¹ ‮ הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיֻּצְדַּק כָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין. ה ‮מֺשֶׁה אָמְנָם כָּתַב עַל הַצְּדָקָה שֶׁמִּתּוֹךְ הַתּוֹרָה ‮¹‮"‮אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֺתָם הָאָדָם ‮‮²‮‮וָחַי בָּהֶם‮." ו ‮אַךְ כָּךְ אוֹמֶרֶת ‮¹‮הַצְּדָקָה שֶׁמִּתּוֹךְ אֱמוּנָה: "אַל־תֺּאמַר בִּלְבָבְךָ ‮²‮מִי יַעֲלֶה הַשָּׁמַיְמָה?" זֺאת, כְּדֵי לְהוֹרִיד אֶת הַמָּשִׁיחַ. ז ‮אוֹ "מִי יֵרֵד לַתְּהוֹם?" זֺאת, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֶת הַמָּשִׁיחַ מִן הַמֵּתִים. ח ‮אֲבָל מָה הִיא אוֹמֶרֶת? ‮¹‮"‮כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ‮." זֶהוּ דְּבַר הָאֱמוּנָה שֶׁאָנוּ מְבַשְּׂרִים. ט ‮וְאִם אַתָּה ‮¹‮מוֹדֶה ‮²‮בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים – ‮³‮תִּוָּשַׁע. י ‮הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, ‮¹‮וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע. יא ‮וְהַכָּתוּב אוֹמֵר: ‮¹‮"כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ לֹא יֵבוֹשׁ‮¹ ‮.

מה יכולה להיות סיבת ההחסרה? כמובן, זו יכולה להיות טעות תמימה, אבל אפשר שהיא מכוונת. שהרי זה בדיוק מה שחסר בנצרות ששאול הטיף לה – המעשה, המצוות! האמונה הנוצרית מבוססת כולה על אמונת הלב והדיבור, ולא על המעשה. ושאול באופן ספציפי הרבה לדבר על כך ש'במעשים לא תיוושע' (בניגוד לשליח אחר, יעקב, שדווקא דיבר בעד המעשים). אם כך נראה שההשמטה אינה מקרית.

ומה בעניין הפסוק האחרון, שגם הוא ציטוט משובש? הוא אינו מענייננו כאן, אך אפשר גם בו למצוא משמעות, שהרי הנביא אומר 'המאמין לא יחיש', כלומר לא ימהר. ולכן עד היום אנו אומרים 'ואף על פי שיתמהמה בוא יבוא'. אבל בנצרות כמובן המשיח כבר בא, וניתן לומר – באופן מוחש, תרתי משמע, לכן המילה שונתה ל'לא יבוש'.

*

לבסוף, הנה מעין שיר קצר שכתבתי פעם –

מָה שֶׁחָשַׁבְתִּי וְלֹא אָמַרְתִּי
מָה שֶׁאָמַרְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי
מָה שֶׁעָשִׂיתִי בְּלִי לוֹמַר
מָה שֶׁאָמַרְתִּי בְּלִי לַחֲשֹׁב.
מָה שֶׁחָשַׁבְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי
מָה שֶׁעָשִׂיתִי בְּלִי לַחֲשֹׁב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s