ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק מד-נא.
בסוף ספרו מביא בן סירא סדרת פרקים בשבח גדולי עולם, החל מחנוך ועד נחמיה, ולבסוף בא גם פרק על שמעון כהן גדול.
כאן אביא רק את הפרק הראשון ואת הסיום, והרוצה יוכל לקרוא הכול בוויקיטקסט.
אין צורך להעיר.
(א) אהללה נא אנשי חסד, אבותינו בדורותם.
(ב) רב כבוד חלק עליון, וגדלו מימות עולם.
(ג) דורי ארץ במלכותם, ואנשי שם בגבורתם.
(*ג) היועצים בתבונתם, וחוזי כל בנבואתם.
(ד) שרי גוים במזמתם, ורוזנים במחקרותם.
(*ד) חכמי שיח בספרתם, ומושלים במשמרותם.
(ה) חוקרי מזמור על חוק, נושאי משל בכתב.
(ו) אנשי חיל וסמכי כח, ושוקטים על מכונתם.
(ז) כל אלה בדורם, ומימיהם תפארתם.
(ח) יש מהם הניחו שם, להשתענות בנחלתם.
(ט) ויש מהם אשר אין לו זכר, וישבתו כאשר שבתו.
(י) כאשר לא היו היו, ובניהם מאחריהם.
(יא) וולם אלה אנשי חסד, ותקותם לא תשבת.
(יב) עם זרעם נאמן טובם, ונחלתם לבני בניהם.
(יג) עד עולם יעמד זכרם, וצדקתם לא תשכח.
(יד) גויתם בשלום נאספו, ושמם חי לדור ודור.
(טו) חכמתם תשנה עדה, ותהלתם יספר קהל.
(טז) חנוך נמצא תמים, והתהלך עם יהוה, ונלקח, אות דעת לדור ודור.
(יז) נח צדיק נמצא תמים, לעת כלה היה תחליף.
(*יז) בעבורו היה שארית, ובבריתו חדל מבול.
(יח) באות עולם נכרת עמו, לבלתי השחית כל בשר.
(יט) אברהם אב המון גוים, לא נתן בכבודו מום.
(כ) אשר שמר מצות עליון, ובא בברית עמו.
(*כ) בבשרו כרת לו חק, ובניסוי נמצא נאמן.
(כא) על כן בשבועה הקים לו, לברך בזרעו גוים.
(*כא) להנחילם מים עד ים, ומנהר עד אפסי ארץ.
(כב) וגם ליצחק הקים בן, בעבור אברהם אביו.
(*כב) ברית כל ראשון נתיו, וברכה נחה על ראש ישראל.
(כג) ויכוננהו בברכה, ויתן לו נחלתו.
(*כג) ויציבהו לשבטים, לחלק שנים עשר.
(כד) ויוצא ממנו איש, מוצא חן בעיני כל חי.
*
בן סירא נ.
מהדורת דוד כהנא.
לאחר שבח לשמעון כהן גדול, הוא מסיים –
(כה) בִּשְׁנֵי גוֹיִם קָצָה נַפְשִׁי, וְהַשְּׁלִישִׁית אִינֶנּוּ עָם.
(כו) יוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר וּפְלֶשֶׁת, וְגוֹי נָבָל הַדָּר בִּשְׁכֶם.
(בשכם – השומרונים)
[חתימה]
(כז) מוּסַר שֵׂכֶל וּמוֹשֵׁל אוֹפַנִּים, לְשִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ, בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא.
(המחבר – שמעון או ישוע בן סירא, כך לפי המחקר היום)
(*כז) אֲשֶׁר נִיבַּע בִּפְתוֹר לְבָן, וַאֲשֶׁר הִבִּיעַ בִּתְבוּנוֹת.
(כח) אַשְׁרֵי אִישׁ בְּאֵלֶּה יֶהְגֶּה, וְנוֹתֵן עַל לִבּוֹ יֶחְכָּם.
*
בן סירא נא.
ובפרק אחרון הוא מהלל את אלוהים, בקטע שאשמיט, וכן מברך אותו על החוכמה שחלק לו, בקטע הבא –
[סיכום: הכרת הטוב על החכמה (רווח בכתב היד)]
(יג) אֲנִי נַעַר הָיִיתִי [וָאוֹהַב חָכְמָה], וְחָפַצְתִּי בָהּ וּבִקַּשְׁתִיהָ.
(*יג) בַּאֲמִתָּהּ דָּרְכָה רַגְלִי, אֲדֹנָי מִנְּעוּרַי חָכְמָה לָמַדְתִּי.
(יד) וָאֶתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּנְעֻרוֹתָי, וְהַרְבֵּה מָצָאתִי דֵעָה.
(יז) עֻלָּהּ הָיָה לִי לְכָבוֹד, וְלִמְלַמְּדַי אֶתֵּן הוֹדָאָה.
(יח) חָשַׁבְתִּי לְהִיטֶיב [דַּרְכִּי], וְלֹא אַהֲפֹךְ כִּי אֶמְצָאֶנּוּ.
(יט) חַשְׁקָה נַפְשִׁי בָּהּ, וּפָנַי לֹא אַהֲפֹך מִמֶּנָּה.
(כ) נַפְשִׁי נָתַתִּי אַחֲרֶיהָ, וּלְנֵצַח נְצָחִים לֹא אַטֶּה מִמֶּנָּה.
(*כ) וּבְטָהֳרָה מְצָאתִיהָ, וְלֵב קָנִיתִי לָהּ מִתְּחִלָּתָהּ.
(כא) מֵעַי יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר לְהַבִּיט בָּהּ, בַּעֲבוּר כֵּן לֹא אֶעֶזְבֶנָּה.
(כב) נָתַן יְהֹוָה לִי שְׂכַר שִׂפְתוֹתָי, בַּעֲבוּר כֵּן קְנִיתִיהָ קִנְיָן טוֹב.
(כג) פְּנוּ אֵלַי סְכָלִים, וְלִינוּ בְּבֵית מִדְרָשִׁי.
(כד) עַד מָתַי תַחְסְרוּן מִן אֵלּוּ וְאֵלּוּ, וְנַפְשְׁכֶם צְמֵאָה מְאֹד תִּהְיֶה.
(כה) פִּי פָתַחְתִי וְדִבַּרְתִּי בָהּ, קְנוּ לָכֶם חָכְמָה בְּלֹא כָסֶף.
(כו) וְצַוְּארֵיכֶם בְּעֻלָּהּ הָבִיאוּ, וּמַשָּׂאָהּ תִּשָּׂא נַפְשְׁכֶם.
(*כו) קְרוּבָה הִיא לִמְבַקְשֶׁיהָ, וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ מוֹצֵא אֹתָהּ.
(כז) רְאוּ בְעֵינֵיכֶם כִּי קָטֹן הָיִיתִי, וְעָמַדְתִּי בָהּ וּמְצָאתִיהָ.
(כח) רַבִּים שָׁמְעוּ לִמּוּדִי בִּנְעֻרוֹתָי, וְכֶסֶף וְזָהָב תִּקְנוּ בִי.
(כט) תִּשְׂמַח נַפְשִׁי בְּשֵׂיבָתִי, וְלֹא תֵבוֹשוּ בְּשִׁירָתִי.
(ל) מַעֲשֵׂיכֶם עֲשׂוּ בִצְדָקָה, וְהוּא נוֹתֵן לָכֶם שְׂכַרְכֶם בְּעִתּוֹ.
(*ל) בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם, וּמְשֻׁבָּח שְׁמוֹ לְדֹר וָדֹר.
[חתימה (חסרה בתרגום השבעים ובפשיטתא)]
עַד הֵנָּה דִּבְרֵי שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ שֶׁנִּקְרָא בֶּן סִירָא.
חָכְמַת שִׁמְעוֹן בֶּן יֵשׁוּעַ / בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן סִירָא.
יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ / מִעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
[חתימה שנייה (רווח במהדורת כהנא)]
עַד הֵנָּה דִּבְרֵי שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ שֶׁנִּקְרָא בֶּן סִירָא.
[נִשְׁלְמָה] חָכְמַת שִׁמְעוֹן / בֶּן יֵשׁוּעַ.
הפסוק היומי 