קריאה בבן סירא מב

בן סירא מב.
מהדורת דוד כהנא.

בפרק זה ידבר על המוות, ועל הרשע והצדיק, ואחריתם,  על הסתרת החוכמה, וכן קטע ארוך המספר ממה צריך להתבייש וממה לא, ומסיים בעוד כמה עניינים.
כאן גם פסוקים המובאים בתלמוד, עד כמה שאני זוכר.

על המוות –
אי מות מה מר אתה לאיש עשיר שוקט על נכסיו

לאיש חיל ומצליח דאגה, ועצב לבו לא ילחצו וכל מאכל פיו יערב לו

הה מות מה נעמת לאיש נשבר נכה רוח וחדל טוב

לאיש זקן קשה רוח וחסר לחם וכח לעבוד אין

אל תירא מות כי זה חלקך גם קדמונים גם אחרונים לך ידמו קץ כל בשר הוא

הבחפץ יי תגעל ובשאול מי ישאל אם רב ואם מעט ימיך

*

על הרשע והצדיק –
זרע שנוא בני בליעל כי בבית עוזבי יי גדלו

אב בליעל בניו יבזוהו כי בגללו תקלל חלקם

אוי לו לרשע כי עצב ילונו עד מות והקבר

שם רשעים לאבדון וזכר צדיק לעולם יהיה

('זכר צדיק לברכה, ושם רשעים ירקב' – משלי)

קנה לך שם טוב כי הוא ילוך מאלפי זהב וכסף

לרעה נולד רשע חייו ביגון ואחריתו לאבדון

אחרית הצדיק והרשע –
אם רבה הצלחת אדם בימיו הלא קצרים המה ושם טוב עומד לעד

אם רבו שנות זד מה כשרון לו והמה כלא היו

ארוכים הם חיי ישר אם רב ואם מעט ימיו

*

על הסתרת החוכמה –
חכמה נסתרה ואומר טמון מה יועילו גם שניהם

טוב אויל המסתיר אולתו מחכם המסתיר חכמתו

בנו בחוב לך התאמץ ביראת יי פן תרום ותבעט

*

על הבושה –
עשה הטוב ומפני כל אל תבוש

יש בשת לתהלה תהיה ויש בשת לא נאוה

יבושו אב ואם מזנו, שר ומושל מכחש

(שר ומושל – יבוש מכחש)

יבוש שופט מהטות משפט יועץ מהכשיל ועם ממרי

ישוב רע מבגוד מעמיתו ושכן מהסיג גבול

(ישוב – יבוש)

יבוש איש מגמול רעה תחת טוב ומהחריש לדורש בשלומו

יבוש הנודב מהכלים במתת ידו והגואל מהעלים עין משארו

יבוש איש מגלות סוד רעהו ורש מנבלה ומספר כזב

אם באלה תבוש ומצאת חן בעיני כל אדם

*

וממה אין להתבייש –
אך באלה אל תבוש ולא תשא פני כל איש

לשמור מצות יי ועדותיו ולהוכיח נבל על פניו

ליסר בנך במוסר ולחנך אותו במישרים

לשאת לקח מחכמים ולשמוע אמת מפי אומרה

אל תבוש כל מלאכה ולהרגיע בשכרה אם רב ואם מעט

*

עניינים שונים –
דרשת בשלום איש ומחריש – איש חמס הוא

שלום נתת לו ואינו משיב כספך אשר תתן לו איכה ישיב

בת לאביה מטמון שוא ומפחדה לא יישן בלילות

קטנה פן תפתה נערה פן תזנה

גדלה פן תעגן ותחת בעלה פן תשנא

(הדגשתי את שלושת הפסוקים האחרונים, שכן כמדומני הם מופיעים בתלמוד)

אל תביט באיש אל הוד מראהו ובחברת נשים לא תמתיק מלים

כי סם מבגד יבוא ומלב אשה ערמה

נצור הונך ומאשה מפזרת ונעל בעד חפציך באשר חלו ידים

שימה חשבון לאשר תוציא ותביא מנה וספור אשר תתן ואשר תקח וכל מעשיך בספר יכתבו