ממנטו מורי, קרפה דיים


כידוע, קהלת מרבה להזכיר את המוות, הוא סוף כל אדם, וכן ממליץ ליהנות מהחיים כל עוד אנו חיים. למשל בפסוקים אלה –

קהלת ט –
 ז לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ. ח בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. ט רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה.    

אביגדור שנאן, בספרו 'מגילת קהלת – פירוש ישראלי חדש', אומר שהדבר מזכיר שני מונחים לטיניים, שאביא בביאור ויקיפדיה –

א.
ממנטו מורי (בלטינית: Memento mori) הוא ביטוי שפירושו "זכור שתמות" (מילולית "זכור למות"). כינוי זה הוענק לסוגה של יצירות אמנות מגוונות שמטרתן להזכיר לבני האדם כי סופם למות, ומופיע כמוטו ביצירות אמנות רבות, בעיקר מהרנסאנס.

ב.
קרפה דיים (מלטינית: carpe diem) הוא ביטוי הלקוח מתוך שיר של הורטיוס, שפירושו המקובל הוא "נצל את היום". הביטוי מהווה מעין מוטו הקורא לבני האדם לנצל היטב כל יום ויום. על אף שבדרך כלל משמעות המילה carpe היא "הרם" או "לקט", ועל כן גם מקובל הנוסח "קטוף את היום". בהקשר זה הכוונה במילה היא דווקא במובן מעט שונה של "תהנה מ-" או "נצל את…".

בשירו של הורטיוס הביטוי הוא חלק מהמשפט המלא Carpe diem quam minimum credula postero – "נצלי את היום וסמכי כמה שפחות על העתיד". כשהשיר ממליץ להפיק את המרב מן היום הנוכחי, ולנצל את ההזדמנויות כעת ולא לדחות זאת למועד מאוחר יותר

*

ואולם, האין זה מזכיר פסוק אחר, בו התנהגות כזו נלמדת לשלילה? –

וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת.
ישעיה כב, יג.

החלק המודגש הפך לפתגם הנפוץ עד היום.

אך יש להבין פסוק זה בהקשרו לזמן המיוחד שבו נאמר. כך הפסוק הקודם לו –

וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק.
ישעיה כב, יב.

וכן מפרש רד"ק –
והנה ששון ושמחה – לא דאגו ולא פחדו לדברי האל אלא לעגו ושמחו, ואמרו הואיל וסופנו למות מעתה נעשה ששון ושמחה ונהרג בקר ונשחוט צאן ונאכל בשר ונשתה יין כי מחר נמות ונשמח בעודנו בחיים וכל זה ללעג ולשחוק לדברי האל וזהו חלול השם.

ומעניין גם להביט בפירוש שד"ל –
והנה ששון ושמחה – כן דרך ההמון בבוא עליהם צרה גדולה שאינם רואים דרך להמלט ממנה, והם רואים עצמם בסכנת מיתה פתאומית, כמו שהוא הענין בשעת המגפה, הם נשקעים בהנאות הגופניות, וכמו שהעיד Boccaccio בספור המגפה בעיר פלורינץ בשנת חמשת אלפים ק״ח, שלא היו הקרובים בוכים על מתיהם, אך היו מלעיגים עליהם ועושים משתה ושמחה.


*

לפסוקים האלה מקהלת יש קטעים מקבילים בעלילות גלגמש ובספרות החוכמה המצרית, אך כבר הבאתי זאת כאן בעבר, וגם שנאן מביא זאת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s