ואהבת לרעך כמוך

לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה.
ויקרא יט, יח.

נראה שכבר הכול נאמר על פסוק זה, ובכל זאת אביא כמה פירושים.

ראשית, יש להביא איתו את הפסוק המקביל לו –

כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי י״י אֱלֹהֵיכֶם.
ויקרא יט, לד.

מכאן ניתן אולי ללמוד – ואהבת לרעך – הדומה לך, ואהבת לגר – השונה ממך, כולם זכאים לאהבה במידה שווה.
ואולם, ראוי לציין, כי רבו הפירושים ביהדות המצמצמים את הוראת הפסוק רק לרעך היהודי, או אף שומר המצוות. ואילו אהבת הגר מצומצמת ל'גר הצדק' בלבד, כלומר מי שהתגייר.

אך נקרא כמה פירושים –

רשב"ם לא מזכיר את רעך היהודי, אך כן מציין את רעך הטוב –
ואהבת לרעך כמוך – אם רעך, אם טוב. אבל אם הוא רשע – כדכתיב: יראת י״י שנאת רע (משלי ח׳:י״ג).

אבן עזרא מתפלמס עם המבחינים בין לרעך ואת רעך –
ואהבת לרעך – על דעת רבים: שהלמ״ד נוסף, כלמ״ד הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳).

ועל דעתי: שהוא כמשמעו, שיאהב הטוב לחבירו כאשר יאהב לנפשו.

וטעם אני י״י – כי אני אלוה אחד בראתי אתכם.

רמב"ן מבחין בין רגש האהבה ומעשה האהבה –
[וטעם: ואהבת לרעך כמוך – הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהב את חבירו כאהבתו את נפשו. ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולימד: חייך קודמין לחיי חבירך (בבלי ב״מ ס״ב.), אבל תצוה התורה שיאהוב את חברו בכל ענין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב.

לבסוף, מצאתי שרש"ר הירש אומר דברים יפים מאוד, אמנם ארוכים (ואת סופם לא אביא), אבל הם נקראים בקלות ומאירים עיניים. הוא מסכים עם רמב"ן שאין מדובר ברגש, אלא במעשה, אך לפיו מדובר באהבה לכל הברואים –

ואהבת לרעך כמוך אני ה׳ – זהו הכלל שצריך להנחות את כל התנהגותנו החברתית, במחשבה, בדיבור ובמעשה. הנאצל שברגשותינו כלפי אלוקים ואדם הוא ה״אהבה״. ״אהבה״ היא ״הב(ה)״ בתוספת האל״ף המייחדת, ומשמעותה: הן למסור עצמו אל הזולת, והן למשוך את הזולת קרוב אליו (השווה פירוש, בראשית לז, ד). שניהם יחד מהווים את ה״אהבה״, ההפך מ״שנאה״ (עיין לעיל פסוק יז).
והנה, לא נאמר כאן ״ואהבת את רעך״ כלשון הכתוב בכל מקום אחר (למעט פסוק לד, המקביל לפסוקנו). הדבר יהיה כרוך באהבת אישיותו של הזולת כשם שאנחנו אוהבים את עצמנו – וזוהי דרישה שלא ניתן לעולם למלאה. שכן חובת האהבה הנידונית כאן מוטלת עלינו ביחס לכל רעינו; אך האהבה הקשורה לאישיותו של הזולת תלויה בתנאים המתקיימים רק לעתים רחוקות. אהבה כזו מיוסדת על התאמה הדדית וקִרבה בין הנפשות – תכונות המצויות רק בין אנשים מועטים. דוד מצא ביהונתן ידיד נפש, ועל האהבה ביניהם נאמר: ״וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ״ (שמואל א יח, א).
מה שנאמר כאן הוא ״ואהבת לרעך כמוך״. ״לרעך״ (מילולית: ״אל רעך״) מתייחס לא לאישיותו של הזולת, אלא לכל דבר שנוגע לאישיותו; כל המצבים הקובעים את מעמדו בחיים, בין לטוב בין למוטב. לאלה נכוון את אהבתנו. עלינו לבקש את טובתו בדיוק כפי שאנו מבקשים את טובתנו. עלינו לשמוח בשמחתו כאילו הייתה זו שמחתנו, ולהתאבל על צערו כאילו היה צערנו; נסייע בחשק רב לקדם את טובתו כאילו הייתה זו שלנו, ולהרחיק ממנו כל צרה כאילו הצרה באה עלינו (השווה בראשית נ, יז).
זוהי דרישה שנוכל לקיים אפילו בנוגע לאדם שאין לנו כל רגש קִרבה כלפיו. שכן דרישה זו של אהבה אין לה דבר עם אישיות הזולת, ואינה מיוסדת על אף אחת מתכונותיו; אלא יסודה הוא ״אני ה׳⁠ ⁠״. בשם ה׳ הוטלה עלינו חובה זו ביחס לכל רעינו; שכן ה׳ הוא זה שנתן לכל בני האדם את התפקיד להיות רֵעים זה לזה. כל אדם צריך למצוא ברעהו ״מרעה״: חברך צריך לקדם את טובתך, וטובת חברך צריכה להיות כטובתך (השווה פירוש לעיל פסוק טז, ובראשית ד, א–ב). אף אחד לא יחשוש מהצלחת חבירו או שיקווה להרוויח מכשלונו; אף אחד לא ישמח בהצלחתו שלו כל עוד חבירו כושל לצדו.
״ואהבת לרעך כמוך״: האדם השלם מבחינה רוחנית ומוסרית אינו מבדיל בין טובת חבירו לטובת עצמו. שכן מה שמביא אותו לבקש אחר טובת עצמו, מביאו גם לבקש את טובת חבירו. אהבת עצמו, אף היא, אינה אלא הכרה בחובה. הוא רואה בעצמו רק את מעשה ידי ה׳. ה׳ הפקיד בידיו את צלמו, והוא חייב להביאו לאותה שלימות גופנית רוחנית ומוסרית שה׳ קבע לו כרצונו. למען שלימות זו ה׳ הביא אותו לקיומו הארצי והדריך אותו בתורתו; ומתוך אותה הכרה בחובה הוא מפנה את אהבתו לטובת חבירו. הוא אוהב אותו כמעשה ידי ה׳, אשר כמוהו עצמו נברא בצלם אלוקים. באהבתו לבריותיו של ה׳ הוא מבטא את אהבתו לה׳: ״אוהב את המקום ואוהב את הבריות״ (אבות ו, א).
חז״ל מביאים פסוק זה, לא רק כעיקרון של אהבה כללית לזולת (עיין נדרים סה:); בנוסף הם לומדים ממנו את החיוב לנהוג באנושיות, גם עם רשע שנידון למיתה (עיין סנהדרין נב. ועוד): ״ואהבת לרעך כמוך – ברור לו מיתה יפה״. הם גם לומדים מהפסוק כלל לגבי זוגות נשואים: עליהם להימנע מרשמים חושניים העלולים למַעט את חיבתם ההדדית (עיין קידושין מא. ועוד).
ידוע מאמרו של הלל: ״דעלך סני לחברך לא תעביד״. זאת הייתה תשובתו לעובד כוכבים שביקש ממנו ללמדו את כל התורה על רגל אחת. והוא הוסיף לתשובתו את ההערה: ״זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור״ (שבת לא.). מאמרו של הלל רק מבטא על דרך השלילה את האמור בתורה (״ואהבת״ וגו׳) כמצווה חיובית.
״דעלך סני לחברך לא תעביד״ מכריז על השוויון המוחלט בין כולם, כעיקרון המנחה את כל מעשינו. הוא קורא לנו שנדרוש את שלום רענו כאילו היה שלנו; שנהפוך אנוכיות ואהבה עצמית לאהבה וכבוד לרענו; ושנלמד לאהוב ולכבד כל רע כשווה־ערך מלא אלינו.
השם ״חברך״ במובנו הרחב, כולל לא רק את כל רעינו בני האדם, אלא גם את כל רעינו הברואים; ובמובן רחב זה, מאמר הלל הוא באמת תמצית כל התורה. שכן זוהי כל כוונת התורה: היא שומרת אותנו מכל דבר ״סני״, המתנגד באיבה לשלומנו ולשלום כל יתר הברואים שאנו חולקים אתם את העולם הזה. וביחד עם זה היא גם מגדירה לנו מהו ״סני״, מהו האויב לשלומנו ולשלום העולם. אַל לנו להסתמך על שיקול דעתנו הסובייקטיבי, על רגשותינו הלא ברורים ועל תבונתנו המוגבלת, כדי לקבוע מהו אויב. אלא עלינו לקבל מהתורה את קנה־המידה שנתגלה בחכמת ותבונת ה׳. זהו הדבר שקראו הלל ״פירושה״; זהו ביאור ״עלך ועל חברך סני״, שצריכים ללומדו מהתורה. כפי שמבאר רש״י (שם): ״⁠ ⁠׳אידך׳ – שאר דברי תורה, ׳פירושה׳ – דהא מלתא הוא לדעת איזה דבר שנאוי, ׳זיל גמור׳ – ותדע״.
אולם מי שיפרש את מאמר הלל כאומר: ״אל תעשה לזולת את מה שאינך רוצה שהזולת יעשה לך״, הריהו הופך את דברי הלל למאמר של חכמת חיים: ״אם אינך רוצה שאחרים יעשו לך רע, אל תרע להם. שכן אלימות גוררת אלימות ועוול מוליד עוול; לפיכך מי שאינו רוצה שיעשו לו עוול, אַל יעשה הוא עוול״. מי שאומר כך, לא רק שאינו מוסר דברים בעלי תוכן תורני, אלא שאינו אומר שום דבר בעל ערך מוסרי. כל דבריו אינם אלא עניין תועלתי גרידא; חשבון של טובה עצמית נעשה עבורו לעיקרון מנחה לכל התנהגותו האנושית.

*

הזכיר לי את העניין פוסט של תומר פרסיקו מהיום, שסוקר מאמר המתחבט בין כיבוד אדם באשר הוא אדם, ובין כיבוד תרבותו הייחודית והנבדלת. בעיניי, לפי הדברים שהצגתי כאן, אין באמת סתירה בין השניים –

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s