פרק ח. בפרק זה כמה עניינים, שאציין בכותרות. רוב הדברים מובנים, והיכן שצריך להעיר אעיר, ומה שנשאר סתום ישאר כך בינתיים.
נקרא –
בן סירא ח, מהדורת דוד כהנא, מתוך ויקיטקסט –
ממי כדאי להיזהר –
(א) אַל תָּרִיב עִם אִישׁ גָּדוֹל, לָמָּה תִשּׁוֹם עַל יָדוֹ.
(ב) אַל תָּרִיב עִם קָשֶׁה מִמְּךָ, לָמָּה תִפּוֹל בְּיָדוֹ.
(ג) אַל תַּחֲרֹשׁ עַל אִישׁ לֹא הוֹן, פֶּן יִשְׁקֹל מְחִירְךָ וְאָבָדְתָּ.
(לא הון – לו הון, כנראה. עשיר)
(ד) כִּי רַבִּים הִפְחִיז זָהָב, וְהוּא יַשְׂגֶּה לֵב נְדִיבִים.
(ה) אַל תִּינָץ עִם אִישׁ לָשׁוֹן, וְאַל תִּתֵּן עַל אֵשׁ עֵץ.
(איש לשון – רכלן. על אש עץ – אתה מדליק ומחייה אותו)
(ו) אַל תְּרַגִּיל אִישׁ אֱוִיל, פֶּן יָבוּז לִנְדִיבִים
וממה כדאי להימנע –
(ז) אַל תַּכְלִים אִישׁ שָׁב מִפֶּשֶׁע, זְכֹר כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים.
(ח) אַל תְּבַיֵּשׁ אֱנוֹשׁ יָשִׁיש, זְכֹר כִּי תִמָּנֶה מִזְּקֵנִים.
(ט) אַל תִּתְהַלֵּל עַל גֹּוֵעַ, זְכֹר כֻּלָּנוּ נֶאֱסָפִים.
ובמה כדאי להידבק –
(י) אַל תִּטֹּשׁ שִׂיחַת חֲכָמִים, וּבְחִידֹתֵיהֶם הִתְרַפֵּשׂ.
(יא) [וְאַף שִׂיחוֹת חוֹל מֵהֶם לֹא, תִבְזֶה]
לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי שָׂרִים, כִּי מִמֶּנּוּ תִּלְמַד לֶקַח.
(יב) אַל תִּמְאַס בִּשְׁמִיעַת שָׁבִים, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ מֵאֲבֹתָם.
(יג) כִּי מִמֶּנּוּ תִּקַּח שֶׂכֶל, בְּעֵת צֹרֶךְ לְהַשִׁיב פִּתְגָּם.
ושוב, ממה להימנע –
(יד) אַל תִּצְלַח בְּנַחֲלַת רָשָׁע, פֶּן תְּבֹעַר בִּשְׁבִיב אִשּׁוֹ.
(אל תצלח – אל תעבור, כנראה)
(טו) אַל תָּזוּחַ מִפְּנֵי לֵץ, לְהוֹשִׁיבוֹ כְּאוֹרֵב לְפָנֶיךָ.
(טז) אַל תַּלְוֶה אִישׁ חָזָק מִמְּךָ, וְאִם הִלְוִיתָ כִּמְאַבֵּד.
(יז) אַל תַּעֲרֹב יָתֵר מִמְּךָ, וְאִם עָרַבְתָּ כִּמְשַׁלֵּם.
(ספר משלי מרבה להזהיר מפני הערבות)
(יח) אַל תּשָּׁפֵט עִם שׁוֹפֵט, כִּי כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁפֹּט.
(יט) אִם אַכְזָרִי אַל תֵּלֵךְ, פֶּן תַּכְבִּיד אֶת רָעָתֶךָ.
(כ) כִּי נֹכַח פָּנָיו יֵלֵךְ, וּבְאִוַּלְתּוֹ תִּסָּפֶה.
(כא) עִם בַּעַל אַף אַל תָּעִיז מֵצַח, וְאַל תִּרְכַּב עִמּוֹ בַּדֶרֶךְ.
(כב) כִּי קַל בְּעֵינָיו דָּמִים, וּבְאֵין מַצִּיל יַשְׁחִיתֶךָ.
(כג) עִם פּוֹתֶה אַל תִּסְתַּיֵּד, כִּי לֹא יוּכַל לְכַסּוֹת סוֹדֶךָ.
(את תסתיד – אל תגלה סוד)
(כד) לִפְנֵי זָר אַל תַּעַש רָז, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד סוֹפוֹ.
(כה) לְכָל בָּשָׂר אַל תְּגַל לִבֶּךָ, וְאַל תַּדִּיחַ מֵעָלֶיךָ הַטּוֹבָה.
(וכן –
לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ.
משלי יח, ב.)