איש באמונתו יחיה

אני מאמין בעיקרון של 'איש באמונתו יחיה', שהוא גם העיקרון של 'חיה ותן לחיות'. אבל בדרך כלל כשאומרים את המשפט הזה מגיע איזה חוכמולוג ואומר – אבל זה לא מה שכתוב בחבקוק, אלא שם נאמר – 'צדיק באמונתו יחיה'.

אז אולי צריך פעם אחת ולתמיד לנסח תשובה להתחכמות הזאת –

ובכן, אני מכיר טוב מאוד את הפסוק מחבקוק, אבל לא אמרתי – 'כמו שאומר חבקוק…', אלא פשוט את המשפט שאני תומך בו. לכן אין טעם לומר לי מה חבקוק אמר.

ויותר מזה – הרבה משפטים מסורתיים עברו תהליך חילון. כך למשל בתפילה אומרים – 'אל מלא רחמים'. בא יהודה עמיחי ודרש – 'אלמלא האל מלא רחמים…'. כך גם במקרה הזה.

יותר מזה – ניסיתי לברר מה מקור הביטוי המודרני, אך לא הצלחתי להגיע למקור זה. על כל פנים, דבר דומה מופיע ב'משל שלוש הטבעות' במחזה של לסינג 'נתן החכם', שהוא עיבוד של משל קדום, שהופיע בצורות שונות. הנה תמציתו –

'משל שלוש הטבעות' מספר על אב המבטיח להוריש את טבעתו היחידה לכל אחד משלושת בניו האהובים. כדי לעמוד בהבטחתו יצר שני העתקים מושלמים של הטבעת, כך שאף הוא עצמו לא יכול היה להבחין בין המקורית למזויפות. הפרשנות למשל משווה את הטבעות לדתות המונותאיסטיות – היהדות הנצרות והאסלאם – כל דת טובה ואמיתית בדרכה.

ובכן – אין להכריע איזו דת נכונה, ולכן צריך לדאוג לסובלנות דתית – כך לפי לסינג. ובמילים אחרות – איש באמונתו יחיה!