לפרשת עקב

לפרשת עקב
בפרשה זו משה ממשיך לתאר את המסע במדבר עד כה, והוא אומר שאם ישראל ישמרו את התורה הם יזכו לירושת הארץ ולכל טוב. שווה לקרוא את הפרשה כולה, שהיא מרוממת ולא קשה. אביא כמה פסוקים בולטים, והפעם אין לי הרבה מה להעיר, למעט על עניין אחד שקצת אאריך בו –

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהוָה יִחְיֶה הָאָדָם.

מכאן הפתגם הידוע.

*

אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ

מכאן חיוב ברכת המזון.

*

וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה.

גם זה פתגם ידוע.

*

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה.

מביא שוב בהקשר האקטואלי…

*

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.

לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת יְהוָה וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ.

ועל כך יש דיון בגמרא, שאביא בתרגום שטיינזלץ –

אמר ר' חנינא: הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים. [שביד האדם יכולת הבחירה החפשית לעבוד את ה', או שלא לעשות כן. וראיה לדבר:], ש[כן] נאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה [את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים י, יב). הרי שדברים אלה צריך ה' לשאול מן האדם, לפי שהבחירה בידי האדם בלבד]."

על פסוק זה שואלים: נאמר בו "מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה", ועל כך תמהים: אטו [וכי] יראת שמים מילתא זוטרתא [דבר קטן] היא? [שנאמר בו לשון זו ("מה… כי אם")], והאמר [והרי אמר] ר' חנינא משום [בשם] ר' שמעון בן יוחאי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר "יראת ה' היא אוצרו" (ישעיהו לג, ו) [שהדבר היחידי שה' מחשיב אותו ואוצר אותו הריהו יראת שמים בלבד.

על כך משיבים]: איןלגבי [כן, אצל] משה מילתא זוטרתא [דבר קטן] היא. [שכך] אמר ר' חנינא כמשל: לדבר: אדם שמבקשים ממנו כלי גדול, ויש לו — דומה עליו ככלי קטן [משום שהדבר נמצא כבר בידו. ולהפך, אפילו כלי קטן שמבקשים מאדם ואין לו ברשותו — דומה עליו ככלי גדול. [על כן, משה רבינו יכול היה לומר "מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה", שבעיניו היה זה דבר קטן]. 

— תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ג, עמוד ב'.

ולגבי הביטוי שבגמרא – 'הכול בידי שמים, חוץ מיראת שמים', אפשר לפרשו. בצורות שונות. למשל, אפשר לראות כאן השקפה סטואית, לפיה יש דברים שאין לאדם שליטה עליהם, ואותם עליו לקבל, אך על יחסו לדברים הוא יכול לשלוט, ועל כן על כך עליו לעבוד. ותפיסה דומה לזו הציג, בעצם, גם שפינוזה, שהיה בעל תפיסה דטרמיניסטית על העולם, אך בכל אופן מדבריו נובע שלאדם יש יכולת שליטה על יחסו לדברים.

אבל הרמב"ם הלך בכיוון שונה לגמרי, והסביר שכל מעשי האדם, בעצם, כלולים ב'יראת שמים', כי יש ציוויים על כל דבר, ואילו מה שבידי שמים אלה פשוט חוקי הטבע. שהרי הרמב"ם היה אחד התומכים הגדולים בבחירה החופשית.
ואלה דבריו –

שמונה פרקים, פרק שמיני –
אֲבָל הַלָּשׁוֹן הַנִּמְצָא לַחֲכָמִים, וְהוּא אָמְרָם: "הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם" (ברכות לג ע"ב) – הֲרֵי הוּא אֱמֶת, וּמְכֻוָּן אֶל מַה שֶּׁזָּכַרְנוּ, אֶלָּא שֶׁהַרְבֵּה יִטְעוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם, וְיַחְשְׁבוּ בִּקְצָת מַעֲשֵׂי הָאָדָם הַבְּחִירִיִּים – שֶׁהוּא מֻכְרָח עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן הַזִּוּוּג לִפְלוֹנִית, אוֹ הֱיוֹת זֶה הַמָּמוֹן בְּיָדוֹ. וְזֶה אֵינוֹ אֱמֶת, כִּי זֹאת הָאִשָּׁה, אִם הָיְתָה לְקִיחָתָהּ בִּכְתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין, וְהִיא מֻתֶּרֶת, וּנְשָׂאָהּ לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה – הֲרֵי זוֹ מִצְוָה, וה' לֹא יִגְזֹר בַּעֲשִׂיַּת מִצְוָה; וְאִם הָיָה בְּנִשּׂוּאֶיהָ פְּגָם – הֲרֵי הִיא עֲבֵרָה, וה' לֹא יִגְזֹר בַּעֲבֵרָה1. וְכֵן זֶה אֲשֶׁר גָּזַל מָמוֹן פְּלוֹנִי, אוֹ גְּנָבוֹ, אוֹ מָעַל וְכִחֵשׁ וְנִשְׁבַּע לוֹ בְּמָמוֹנוֹ, אִם נֹאמַר שֶׁה' גָּזַר עַל זֶה שֶׁיַּגִּיעַ לְיָדוֹ זֶה הַמָּמוֹן וְשֶׁיֵּצֵא מִיַּד זֶה הָאַחֵר – הִנֵּה כְּבָר גָּזַר בַּעֲבֵרָה. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא כֹּל מַעֲשֵׂי הָאָדָם הַבְּחִירִיִּים – בָּהֶם בְּלֹא סָפֵק יִמָּצְאוּ הַמִּשְׁמַעַת וְהַמֶּרִי. כִּי כְּבָר בֵּאַרְנוּ בַּפֶּרֶק הַשֵּׁנִי, שֶׁהַצִּוּוּי וְהָאַזְהָרָה הַתּוֹרִיִּים אָמְנָם הֵם בַּמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר לָאָדָם בְּחִירָה בָּהֶם אִם יַעֲשֵׂם אוֹ לֹא יַעֲשֵׂם, וּבְזֶה הַחֵלֶק מִן הַנֶּפֶשׁ תִּהְיֶה יִרְאַת שָׁמַיִם, וְאֵינָה בִּידֵי שָׁמַיִם, אֶלָּא הִיא מְסוּרָה לִבְחִירַת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם כֵּן, אָמְרָם 'הַכֹּל' – אָמְנָם יִרְצוּ בּוֹ הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, אֲשֶׁר אֵין לָאָדָם בְּחִירָה בָּהֶם, כְּגוֹן הֱיוֹתוֹ אָרֹך אוֹ קָצָר, אוֹ רֶדֶת מָטָר אוֹ בַּצֹּרֶת, אוֹ הֶפְסֵד אֲוִיר אוֹ בְּרִיאוּתוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִכֹּל מַה שֶּׁבָּעוֹלָם, חוּץ מִתְּנוּעוֹת הָאָדָם וּמְנוּחוֹתָיו.

*

וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

הפסוק המשלים ל'ואהבת לרעך כמוך' – לא רק את רעך, אלא גם את הגר, הזר.

*

וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם.

וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.

פסוקים אלה מופיעים בחלק השני של קריאת שמע, ומכאן למדו חכמים את מצוות תפילין ומזוזה, אולם כבר רשב"ם העיר שאין להבין כך לפי הפשט, אלא שמדובר כאן פשוט בהוראת זכירה, בלשון ציורית. ומלבד זה, כאן מופיעה חובת הלימוד.
ורחל אליאור כתבה ספר שלם על כך שחז"ל לימדו 'את בניכם – ולא את בנותיכם', באופן שהשפיע על קיפוח הנשים בלימוד התורה לכל אורך ההיסטוריה היהודית.

*

ואביא גם כמה פסוקים יפים מתוך ההפטרה –
ישעיה נ –

אֲדֹנָי יְהֹוִה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים.

מצודות –
ה׳ – ישעיה הוא אומר ה׳ שלחני לנבאות ונתן לי לשון צח הראוי ללמד.

לדעת לעות – להשיג ללמד לפי העת והזמן את התאב לשמוע דבר ה׳ כאדם העיף התאב למים.

יעיר בבוקר – בכל בוקר היה מעורר אותי ללכת לנבאות.

יעיר לי אוזן – היה מעורר אזני לשמוע הנבואה כדרך הרב המעורר אזני התלמידים לשמוע אמריו.

ושד"ל –
לעות – לשון סעד ועזר בערבי (רוזנמילר וגיזניוס).

אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי.

גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק.

ברגיל, הנביא מבוזה, כי אנשים אינם רוצים לשמוע תוכחות.

וַאדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר לִי עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ.

קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי.

הֵן אֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר לִי מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם.

מִי בָכֶם יְרֵא יְהוָה שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו.

אבל הוא בוטח באלוהיו שיצדיקו.

*

הוספה –

ומה היום?
לצורך העניין הקשבתי לספרו הקצר (שעה ורבע) של סם האריס 'רצון חופשי'. סם האריס הוא ממובילי ההגות האתיאיסטית בעולם, והוא גם יהודי.
ומה הוא אומר? האמת שאין הוא מחדש הרבה. לפי תפיסתו רצון חופשי הוא אשליה, כי אפילו איננו יודעים מה אנחנו רוצים לעשות, עד שהכוונה הזאת מופיעה במוחנו. דבר זה התגלה בניסוי של ליבט – וגגלו את המילים.
לכן, הוא אומר, גם אם איננו מקבלים את התפיסה הדטרמניסטית, לפיה כל החלטותינו הן תוצאה של קשרים כימיים וחשמליים במוח, שעובדים לפי חוקי הטבע הקבועים, ולפי המבנה הגנטי שלנו, שלא בשליטתנו – עדיין אנו צריכים להודות שרצון חופשי הוא אשליה.
(ואגב, בנוגע לתורת הקוונטים, שנראית שרירותית, הוא אומר שהקוונטים עדיין אינם האישיות שלנו. אבל אולי יש לנו נשמה קוונטית?…).
אבל זה לא אומר שאין לנו אחריות לחיינו, וכן שאין לנו הצדקה להעניש פושעים כי 'הם לא יכלו לנהוג אחרת', שכן יש תחום שהוא בכל זאת בשליטתנו. מהו?
קודם כל, אתה יכול לשנות את חייך, בהתאם לכוחך ברגע זה. ושנית, אתה יכול לפרש את משמעות חייך, כי זה לא מצריך רצון חופשי.
ובכן, אני חושב שאלה נימוקים חלשים, והאריס לא הצליח להוכיח את טענתו. אבל זה הרי עניין ישן, ושאלה זו נשאלה גם כלפי שפינוזה.

קפה או תה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s