רסן

המסכות שלובשים, סליחה – עוטים – מזכירות לי רסן של כלב. בדקתי אפוא את המילה רסן בתנ"ך, ויש לה חמש הופעות –

הראשונה היא פשוט שם של עיר –
בראשית י, יב
וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה

העיר הגדולה, אגב, היא נינוה, למרות שהיא מופיעה באמצע המשפט. כך מפרש רש"י –
היא העיר הגדולה – שנאמר: ונינוה היתה עיר גדולה (יונה ג׳:ג׳).

ישעיהו ל, כח
וְרוּחוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף עַד צַוָּאר יֶחֱצֶה לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא וְרֶסֶן מַתְעֶה עַל לְחָיֵי עַמִּים

רד"ק מפרש –
ויהיה גם כן רוחו לעמים האלה כמו רסן מתעה כי הרסן שמשימין בפי הבהמה הוא מישר הבהמה שתלך דרך ישרה למקום שרוצה הרוכב אבל זה הרסן ישים האל על לחיי העמים להתעותם לא לישרם ויוליכם לאבדון.

תהילים לב, ט
אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ

ושוב רד"ק מפרש היטב –
אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך – לא תהיו כמו הבהמה שאין בה תבונה ולא תדע אם תעשה רע ותזיק ולא תבין, וצריך לבלום פיה במתג ורסן שלא תקרב אליך לנשוך אותך, שאין לה תבונה שתוסר ותוכח בדברים אם לא יעשו בה מעשה למנעה מן הרע; אבל אתם לא תהיו כן, אלא הבינו והתוכחו והתוסרו ושובו לאל ממעשיכם הרעים ויסלח לכם. וזכר הסוס והפרד שהם נרכבים, ויאחז הרוכב הרסן שהוא בפיהם בידו לכבשם ולהנהיגם אל מקום שירצה, ולמנעם מן המקום שירצו הם ללכת, ולמנוע פיהם מלהזיק. ומתג ורסן אחד; והוא כלי עשוי לבלום פי הבהמה, אלא שהם משונים זה מזה בתכונת מעשיהם.

עדיו – פיו כמו: המשביע בטוב עדיך (תהלים ק״ג:ה׳).

איוב ל, יא
כִּי (יתרו) [יִתְרִי] פִתַּח וַיְעַנֵּנִי וְרֶסֶן מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ

אבן עזרא –
ורסן מפני שלחו – בתחלה היה רסן להם, כמו לבהמות מפני פחדי, ועתה שלחו הרסן מפני.

איוב מא, ה
מִי גִלָּה פְּנֵי לְבוּשׁוֹ בְּכֶפֶל רִסְנוֹ מִי יָבוֹא

זה בא בתיאור הלוויתן, ומפרש מצודות –
מי גלה – מי יערב לבו לגשת אליו לגלות מלבושו הנראה לעין והוא לבוש הקשקשים אשר הוא ממעל ללבוש העור.

בכפל רסנו – ר״ל בשפתיו הכפולים זה על זה מקום ישימו שם הרסן על הסוס ואמר בל׳ שאלה ומליצה.

*

אבל למעשה חשבתי על כך בהקשר של שיר שרציתי לכתוב, אך עד שכתבתי פוסט זה כבר איבדתי חשק. הרעיון על כל פנים הוא שהמסכה עוצרת את כל דברי השיר והחוכמה, שלא יכולים לעבור אותה, כך שמה שנותר לנו הוא כסילות וטעם רע.
אבל, בעצם, אפשר לומר גם להפך – המסכה עוצרת את כל לשון הרע והדיבור הפוגעני, שכה נפוץ בציבור, ואולי הדבר הוא בבחינת מידה כנגד מידה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s