לפרשת דברים

לפרשת דברים
בפרשתנו מסופרים שוב דברים שסופרו כבר בעבר. גם המשך ספר דברים מצטיין בחזרות רבות. כך חוזרים שוב עשרת הדיברות, וגם בהמשך מצוות שונות חוזרות על עצמן.
כמובן, יש גם הבדלים, ועבודה פרשנית גדולה נעשתה כדי לפרש את ההבדלים האלה, גם בסיפורים וגם במצוות. למשל, סיפור המרגלים – מי ביקש לשלוח מרגלים, העם או ה'? בפרשתנו ובספר במדבר מסופרים דברים שונים. וכן במצוות יש הבדלים, ובגמרא דנים בכך, אך התשובה הטובה ביותר היא שמדובר במקורות שונים.

*

לפסוק הראשון בפרשה יש שתי פרשנויות ידועות. הפסוק אומר –

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב.
דברים א, א.

ומפרש רש"י –
אלה הדברים – לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו ישראל את המקום, סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל.

והוא הולך ומונה את כל המקומות שמוזכרים פה.

לעומת זאת, כאן אבן עזרא תורם את פסקתו הידועה –
ואם תבין סוד השנים עשר, גם ויכתוב משה (דברים ל״א:כ״ב), והכנעני אז בארץ (בראשית י״ב:ו׳), בהר י״י יראה (בראשית כ״ב:י״ד), והנה ערשו (דברים ג׳:י״א), תכיר האמת.

כל המקומות האלה, באופן ברור, הם מקומות בהם נראה שמדובר בתוספת מאוחרת לכתוב. למשל – והכנעני אז בארץ – כלומר הדבר נכתב בשעה שהכנעני כבר לא היה בארץ, וכלומר – הוא לא היה יכול להיכתב על ידי משה.
נראה, אם כך, שאבן עזרא הכיר בכך שלא משה כתב את כל התורה, אך הוא מגדיר זאת כ'סוד', כי בתקופתו אסור היה לומר דבר כזה. רק כמה מאות שנים אחריו בא שפינוזה, ואמר את הדברים כהווייתם. והוא גם שילם מחיר כבד עבור זה – הוא נודה מהקהילה היהודית. ואולם, הזרע שהוא זרע התפתח לתורת ביקורת המקרא, והיום היא אבן יסוד במחקר.