משא בהמות נגב


מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב.
ישעיה ל, ו.

לא משנה מה הפירוש האמיתי של פסוק זה, אני קורא אותו כמשא על בהמות-אדם. ואני רואה את המציאות הישראלית היום כמציאות בהמית.
במה להתחיל?
אין שום אפשרות לדיון רציני היום. הכול הופך מהר מאוד לאישי, מגזרי וכיוב', כלומר צבוע. כל אחד כבר מסודר במעמד החברתי שניתן לו והוא מדבר מתוכו. מה שנוצר הוא מערכת של מאבקי כוח, אך ללא תבונה. וגם ללא צדק.
זה הנדבך השני של הבהמיות. יותר מדי זמן שדה השיח התנהל במנותק מהמציאות בשטח. עמד מחנה מול מחנה, אך מי שעמד בתווך נמעך. ואת המוכיח בשער לא רק שלא שמעו, אלא הפכו אותו למושא ללעג, הוציאו אותו אל מחוץ למחנה, וסקלוהו. בכל מקרה אין לו חשיבות בפני השיח השוררים היום.
מה עוד? שבתות. כל השבוע דוהר איש איש לענייניו ולתעסוקתו, מה שהוא בסך הכול בסדר ותקין, ובשבת נחים, גם הדתיים וגם החילוניים. אבל לא מנצלים את ההדזמנות כדי לתקן את הראוי תיקון, אלא כל אחד ממשיך עם האינטרסים שלו.
תאמרו שאני מוציא דיבה, ועל כן כסיל, אבל זה בדיוק העניין, שכל מי שמצביע על בעייתיות השיח נתפס ככזה.
למשל, מדוע לא מתייחסים לנפגעי החיסונים? ומדוע לא מתייחסים לפלסטינים? שנים רבות הייתה התעלמות, ועתה ההתעלמות נמשכת.
טוב, נמאס לי לכתוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s