אין חכם כבעל ניסיון

כידוע, לכל אורך התנ"ך הזקנים הם גם החכמים, למשל –

בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה.
איוב יב, יב.

ולדעתי זה משתלב עם מה שאמרו חז"ל –
'אין חכם כבעל ניסיון'.

וכך מפרש מלבי"ם –
בישישים – וכן הידיעה המושגת ע״י הבחינה והנסיון היא אמתיית, באשר ישיג ע״י נסיונות רבות ובחינות שונות ויוציא מהם משפטים כוללים אמתיים אין בהם שום ספק כלל, וע״כ בישישים חכמה כי הם ברוב ימיהם קבלו חקי החכמה מזקני קדם שהיה להם מורשה מאבותיהם, ובארך ימים תבונה, שברבות הימים ירבה העיון והבחינה ויוציאו דבר מתוך דבר על ידי היקשים ותולדות השכל, הרי כי יש לאדם כח להשיג השגות אמתיות ויוכל לסמוך על ידיעתו:

ור"י קרא הופך את הדברים –
בני אדם אומרים: בישישים חכמה ובאורך ימים תמצא התבונה, ואין זאת, לא ישישים יחכמו, ולא זקינים יבינו, עם מי היא החכמה? עם הקב״ה היא.

*

חשבתי על כך שכחשבתי על אופן העברת לימוד של אנשים. הלימוד שנכנס הכי טוב באוזניים הוא הלימוד המתבסס על ניסיון אישי. כי חוכמות יש הרבה בעולם, אבל השאלה היא מה אתה מיישם בחייך, וזו החוכמה האמיתית.
לעומת זאת, לפי ר"י, וכן לפי חציו השני של פירוש מלבי"ם, יש מקום גם ללימוד עיוני המנותק מהניסיון. ואמנם גם הוא משתפר ומתחדד עם השנים.

*

ויפה אמרו זאת חז"ל בפרקי אבות ג, יז –

הוּא (רבי אלעזר בן עזריה) הָיָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין,וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו יז, ו): "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב". אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ – אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם):"וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי".