באין חזון ודעת

רבים מדברים על תחושה של אנרכיה. זה מוזר, כי נראה שהשליטה הדוקה. אבל למעשה שליטה הדוקה לא מביאה סדר, אלא דווקא אי סדר, כי אנשים לא מוכנים להיות רובוטים צייתנים, ואם כן – אז רק כלפי חוץ. מה כן מביא סדר? חזון, כמו שנכתב בפסוק הידוע –

בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ.
משלי כט, יח.

לכן על המנהיג תמיד להעמיד חזון ודרך לעם.
ואגב – ושומר תורה אשריהו – זה גם כשאין חזון, והעם פרוע.
זאת אף שהפירוש המסורתי, למשל אצל רש"י ומצודות, הוא – באין חזון – באין נבואה. אך הנבואה הרי מנחה דרך.

דבר זה מתקשר לסקירה על הספר של ד"ר דוד פסיג, שהופיעה השבת בעיתון מקור ראשון. פסיג מחלק את תולדות ישראל לחמישה חלקים, ואומר שתמיד הרצף נשבר בעקבות משבר, שבא בגלל מתחים פנימיים בעם. ונכתב שרעיון זה מופיע גם בספרו החדש של הרב זקס, וכן בספרו החדש של ארי שביט. ואני זוכר שראיתי אותו בסרט של רינו צרור, שנעשה לפני שנים. כך, לפי פסיג, אנו נמצאים בשעת משבר וסכנה, ויש לעשות מעשה.
ומה המעשה שהוא מציע? לעבור מברית גורל לברית יעוד – אלה מונחים של הרב סולובצ'יק. כלומר – להציע לעם חזון שיהיה משותף לכל הזרמים, או לרובם. והרי זה בדיוק מה שנאמר בפסוק בארבע מילים.

*

לזה אוסיף פסוק נוסף –

נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת כִּי אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ וְאֶמְאָסְאךָ מִכַּהֵן לִי וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי.
הושע ד, ו.

נדמו – נכרתו. וכל זאת למה? כי מאסו את הדעת. אם כך, באין חזון נבואי, לפחות אפשר להשתמש בחוכמה, גם אם לא נרחיק עד אמרת חז"ל הידועה – 'חכם עדיף מנביא' (שאיני מסכים לה).

וכך פירש את הפסוק אבן עזרא –
נדמו עמי מבלי הדעת. [ודמה שהוא פעל] זאת המלה אם היתה מגזרת ׳דמות׳ – יהיה אחריה ׳אל׳ בשלש נקודות, ״אל מי דמית״ (יחזקאל ל״א:ב׳), ובאפס מלת ׳אל׳ – מטעם כריתה, כמו ודמיתי אמך (הושע ד׳:ה׳), והטעם – שלא תלד עוד אחר, שיהיה במקומך כהן, ואתה תכשל במהרה, גם ימותו בניך.

נדמו – אומר לכהן: בחסרון דעתך נכרתו עמי, כי אתה הדעת מאסת, ואמאסך מכהן לי.

ותשכח תורת אלהיך – הטעם כפול.

כי אתה הדעת מאסת – כי לכהן ניתנה התורה, ועוד, כי הם השופטים: ״כי שפתי כהן ישמרו דעת״ (מלאכי ב׳:ז׳).

אשכח בניך – חלילה שהשם ישכח, רק הטעם – שיכשלו בני הכהן, וילכו לאבדון.