חנוך לנער על פי דרכו – דוגמה

חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה.
משלי כב, ו.

רש"י –
"חנוך לנער" – לפי מה שתלמד לנער ותחנכהו בדברים אם לטוב אם לרע גם כי יזקין לא יסור ממנה.

דוגמה טובה לכך היא הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל. אבי חינך אותו בקפדנות על מנת שיהיה גאון, ומנע ממנו התרועעות עם בני גילו. כבר בגיל צעיר מאוד ידע יוונית, לטינית ושפות נוספות, וקרא בכתביהם של קלסיקנים רבים. לכאורה נראה שזה חינוך קשוח ואכזרי, אך הנה מיל באמת גדל להיות גאון גדול, והוא אחד מעשרים הפילוסופים החשובים ביותר בהיסטוריה.
ובכל זאת, בשנות העשרים שלו למיל היה משבר נפשי גדול, והוא אף חשב לשים קץ לחייו. אם כך, האם זה היה שווה? איני יודע, אך בכל אופן מיל התגבר על המשבר, והמשיך בחייו בהצלחה רבה.

עד כאן הסיפור הידוע, ומקרים דומים קורים גם בימינו, למשל במקרה של האחיות פולגר, שהפכו לשחמטאיות מעולות וחונכו גם הן בקפידה. אבל עתה שמתי לב שאופן חינוכו התבטא אף בהגות מיל עצמה. כיצד?
כידוע, מיל המשיך את התועלתנות של בנת'ם, שהיה חבר של אביו. לפי בנת'ם, המעשה המוסרי הוא זה המביא אושר למרב האנשים, כלומר הוא מועיל. בניגוד לקאנט לפניו, הוא לא סבר שיש חוקים כלליים שאין לעבור עליהם לעולם, אלא כל מקרה נבחן לגופו. כך, למשל, לפי קאנט לעולם אין לשקר, בעוד לפי בנת'ם מותר לשקר אם זה לתועלת.
עתה בא מיל והוסיף לזה קומה נוספת – יש להבחין בין הנאות נמוכות והנאות גבוהות, אמר, וההנאות הגבוהות ערכן גבוה יותר. או במשפט אחד שאמר – 'עדיף סוקרטס אומלל משוטה שמח'.
אך הנה, מה משמעות המשפט הזה שהוא אמר, שהוא תמצית תרומתו לתועלתנות, מלבד תרומותיו לליברליזם ולפמיניזם? הוא מאשר כאן בעצם את אופן חינוכו! הוא אומר – מוטב היה לי לסבול בנעוריי כדי להגיע לרמה גבוהה, מאשר ליהנות ולהישאר ברמה נמוכה. או – אני מאשר את אופן חינוכו של אבי!
הווה אומר –
חנוך לנער על פי (בפתח) דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה.